החיבה המשולבת שלנו לאלכוהול ולנהיגה מובילה למסלול התנגשות כמעט ודאי בין השניים. רשויות החוק הבינו את זה כבר מזמן, ונזקקו לדרכים פשוטות ויעילות לזהות נהגים שיכורים, כדי שאפשר יהיה לאכוף את החוק ולהוריד אותם מהכביש.
אלכוהול הוא חומר פעיל שהמולקולות שלו מגיבות עם חומרים רבים. התכונה הזאת אפשרה לכימאים ולמדענים מתחומים אחרים לנצל את התגובות הללו כדי לגלות סימני אלכוהול בגוף הנהג ולאמוד את ריכוזו בדם. כך נולדו השיטות שמשמשות כיום את המשטרה בפעילותה נגד נהגים שיכורים.
בבסיס הבדיקות הללו עומדת העובדה שהאלכוהול המצוי במשקאות משכרים, ששמו המדעי אֶתָנוֹל (C2H5OH), הוא חומר נדיף ומסיס במים שאינו עובר שינוי כימי בדם ובמערכת העיכול. מולקולות האלכוהול עוברות מזרם הדם אל הריאות ושם הן מתנדפות ונפלטות בנשיפה. לכן כל אדם ששתה משקה חריף יפלוט בהכרח אדי אתנול מפיו. מכיוון שריכוז האלכוהול באוויר שהנהג נושף עומד ביחס ישר לריכוזו בדם, בדיקה מתאימה יכולה לספק אומדן אמין לריכוזו המדויק בדמו של הנהג.
מאת ירדן דניאל