מחלת לב כלילית היא גורם המוות המוביל בעולם: בשנת 2016 לבדה מתו כמעט עשרה מיליון בני אדם ממחלות לב כאלה. המחלה פורצת כשכלי דם המזינים את שריר הלב (העורקים הכליליים), נהיים צרים יותר ויותר עקב הצטברות שומנים על דפנותיהם. התהליך הזה, שמכונה טרשת עורקים, עלול להוביל לכאבים בחזה ואף להתקף לב אם נוצרת חסימה מלאה של עורק המוביל דם ללב.
אחת הבעיות המרכזיות היא שגם אם החולה מגיע לבית החולים בזמן ומקבל טיפול מהיר, עלול להיווצר נזק לרקמה דווקא עקב חידוש זרימת הדם לרקמות, אחרי שלא קיבלו זמן מה חמצן וחומרים חיוניים אחרים. כשהזרמתם מתחדשת עלולה באופן פרדוקסלי להיווצר דלקת שתפגע ברקמה ותגרום לאי-ספיקת לב. לעיתים הדלקת אף מתפשטת לאיברים נוספים ועלולה לחולל הרס רקמות נרחב גם הרחק מהלב.
על מנת להתמודד עם הקושי הזה בחנה כריסטין רייץ (Reitz) ממעבדתה של תמי מרטינו (Martino) מאוניברסיטת גוולף בקנדה את מנגנון היווצרות הדלקת. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Communications Biology ניסו החוקרים למנוע את התהליך הדלקתי ההרסני אצל עכברים חולי לב. הם התבססו על התפיסה הרווחת בתחום, שלפיה הפחתה של התגובה הדלקתית המוקדמת משפרת את סיכויי ההישרדות אחרי אי-ספיקת לב.
מאת דניאלה אפלבלנט