הצהרת נכנס לאתר

 

האתר מיועד לרוקחים ולאנשי מקצוע בתחום הפרמצבטיקה בישראל וכן לרופאים, צוות רפואי ואחרים העוסקים בתחומים הרלוונטיים בישראל. המידע הכלול באתר הוא מידע מקצועי ומדעי ומנוסח בהתאם. 

 

האמור באתר ביחס לתכשירים, טיפולים, וטכנולוגיות רפואיות אחרות מיועד למתן מידע כללי בלבד, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

השימוש בתכשירים, ובטכנולוגיות הרפואיות, או בטיפולים הנזכרים באתר כפוף לתנאי הרישום שלהם ולאמור בעלון לרופא ובעלון לצרכן הרלוונטיים, או למידע בספרות המקצועית הרלוונטית ואין לראות באמור באתר משום עידוד ו/או המלצה לעשיית שימוש בתכשירים, טיפולים וטכנולוגיות רפואיות אחרות שלא בהתאם לתנאים אלה.

 

המידע המופיע באתר זה אשר מובא מטעם חברות התרופות / מזון רפואי / ציוד רפואי, הינו על אחריות הגוף אשר העביר אלינו את המידע.

 

השימוש באתר הוא על פי "תנאי השימוש באתר" כפי שמתפרסמים באתר.

 

אני מסכים ומצהיר כי אני עומד בתנאים לכניסה לאתר



כניסה למנויים
כתובת דוא"ל:
ססמא:
משתמש חדש

pharmaline-facebook

 

לו רק יכלו, 55% מהרופאים היו עוזרים לחולה סופני לסיים את חייו
24.1.19

55% מהרופאים בישראל היו מוכנים לסייע לחולה סופני לסיים את חייו, לו היה זה חוקי ומצבו הרפואי הצדיק זאת. 31% לא יסכימו לעשות זאת כי הם סבורים כי אסור לרופא להיות שותף בסיום חיי אדם, והיתר לא יכולים היו לבחור בין שתי התשובות. הממצאים הללו עולים מסקר בנושא עמדות אתיות של רופאים בישראל של ההסתדרות הרפואית (הר"י) בישראל, שבו השתתפו כ-3,000 רופאים ממגוון תחומים ומוסדות.

 

הרופאים נדרשו לענות על 20 שאלות הנוגעות בסוגיות אתיות מורכבות, והיו צריכים להכריע בין ערך קדושת החיים לערך כבוד האדם. שאלון הסקר נשלח לכ-30 אלף הרופאים בישראל, אך השתתפו בו בפועל 2,969 רופאים (10%), ובהם מומחי רפואה פנימית, כירורגיה, משפחה, ילדים, הרדמה, פסיכיאטריה ותחומים נוספים. התשובות של הרופאים מצביעות על השקפות שונות שלהם בנוגע לשאלות מהם חיים שראוי לחיותם, ובאילו מקרים כיבוד בקשתו של חולה היא החלטה אתית. הדילמות שיוצר הצורך לאזן בין תוחלת חיים לאיכות חיים הן במידה רבה סיפורו של העידן הרפואי הנוכחי, שמציע תוחלת חיים ארוכה לאנשים חולים, ולעתים חולים מאוד. 

 

דילמה מעין זו התעוררה באחד הדיונים האחרונים של ועדת סל התרופות, לפני כשבועיים. חברי הוועדה התווכחו לגבי תרופה שביכולתה להאריך במספר חודשים את חייהם של חולי סרטן הלבלב. "אנחנו נתקלים לא מעט בחולים במחלה הקשה הזו", טענה אחת מחברות הוועדה, וציינה כי "המשמעות של מתן התרופה היא הארכת הסבל שלהם בעוד כמה חודשים. מי שתומך בהכנסת התרופה רוצה בעיקר לתת תקווה, שתהיה לו עוד תרופה להציע לחולה". מנגד, אמר חבר אחר בוועדה כי "אלה חולים חפצי חיים שסובלים ממחלה שעד עכשיו לא היה לרופאים מה להציע להם. גם להם מגיעה תרופה. מגיעה להם הארכת חיים של כמה חודשים".

 

בסקר נדרשים הרופאים להתמודד עם שאלה דומה: "האם נכון לתת, במערכת ציבורית, טיפול יקר מאוד לחולה סופני, במטרה להאריך את חייו בחודשיים?". 49% השיבו כי לא נכון לתת את הטיפול, כי יש לשרת את טובת הציבור כולו, והטיפול היקר יגזול משאבים חיוניים מאחרים. לעומתם, 20% השיבו כי הארכת חיי המטופל היא ערך עליון וכי יש לתת את הטיפול. יתר הרופאים לא הצליחו להכריע בין האפשרויות.

 

שאלה נוספת מתייחסת לנכונות הרופאים לסייע לחולה במחלה חשוכת מרפא, שנותרו לו כמה חודשים לחיות, על פי בקשתו, בהנחה שהחוק מאפשר זאת. הסקר פורט את השאלה למקרים שונים: לו היתה הבקשה מגיעה מחולה במחלת סרטן מפושטת, הסובל מכאבים חריפים ומבקש למות מיד, 19% מהרופאים היו מוכנים לתת לו תכשיר שיביא לסיום חייו, ו-51% יסכימו לתת לו משככי כאבים במינונים מסכני חיים, כלומר לסייע לו לסיים את חייו בדרך עקיפה. כאשר הבקשה מגיעה מחולה במחלת סרטן מפושטת, שאינו סובל מכאבים אך מבקש למות מיד, 10% השיבו כי ייאותו לתת לו תכשיר שיסיים את חייו ו-6.7% היו מוכנים לתת משככי כאבים במינונים מסכני חיים. מנגד, 50% לא יסכימו לסייע לו ישירות, אך יסכימו להפסיק טיפול מציל חיים.


כשמדובר בחולה עם מחלת אלצהיימר מתקדמת מאוד, שהכין בעבר צוואה עם הנחיות לסיים את חייו במצב כזה, ענו 25% מהרופאים כי יסכימו לתת למטופל תכשיר שיביא לסיום חייו. כ-41% יסכימו להפסיק טיפול מציל חיים, ו-9% היו מוכנים להעניק משככי כאבים במינונים מסכני חיים. כ-24% לא יסכימו לסייע לחולה לסיים את חייו.

 

כאשר מדובר בחולה השרוי בקומה זמן ממושך והכין בעבר צוואה עם הנחיות לסיים את חייו במצב זה, השיבו 34% מהרופאים כי יסכימו לתת לו תכשיר שיסיים את חייו. 13% מהרופאים יסכימו לתת את התכשיר גם כאשר מדובר בחולה במצב סיעודי שלא רואה טעם בחייו, ומבקש למות מיד.

האמת הכואבת

הדילמות שאיתן נאלצים הרופאים להתמודד אינן מתעוררות רק לקראת סוף החיים, אלא כבר בשלב אבחון המחלות, ובפרט בשיחה עם החולה ובני משפחתו לגבי הפרוגנוזה. כאן צפה ועולה השאלה באיזו מידה משתף הרופא את המטופל בתחזית הכנה לגבי התקדמות מחלתו.

 

בסקר נשאלו הרופאים: "האם הרופא/ה צריך/ה לומר למטופל את כל האמת לגבי מצבו, כאשר הפרוגנוזה למחלתו גרועה ביותר?". כ-42% השיבו כי במקרה של חולה סרטן, צריך לומר לחולה את האמת אך לייפות אותה. כ-13% סבורים שלא מוכרחים לומר לחולה את כל האמת, וניתן להסתיר חלק מהמידע. 41% סבורים שיש לומר לחולה את כל האמת, ללא הנחות, ואילו כ-5% השיבו שאין חובה על הרופא לומר לחולה את האמת. הרופאים השיבו באופן דומה גם באשר לתרחיש שבו התגלה שמטופל צעיר נושא גן של מחלה פאטלית (הנטינגטון) שתתפרץ בעתיד, ואין כל דרך למנוע אותה. 37% סברו שיש מקום להציג את האמת אך לייפות אותה, ואילו 46% סברו שאין מקום לייפות את האמת, אלא להציגה במלוא חומרתה.


שאלה נוספת התייחסה לאופן שבו יש לנהוג במקרה שהתגלה גידול ממאיר בקשיש, כאשר הסיכון הכרוך בניתוח הוא רב. כ-9% מהרופאים סבורים כי במקרה כזה לא חייבים לומר לחולה את האמת, 22% סבורים שיש לומר את אמת אבל לא לחשוף בפניו את כל המידע, ואילו 40% סבורים שיש להציג בפניו את האמת אך לייפות אותה. 29% מהרופאים סברו כי יש להציג בפני החולה הקשיש את האמת כפי שהיא.

 

זוהי הפעם הראשונה שסקר מסוג זה נערך בישראל, ובהר"י מתכוונים לחזור עליו אחת לכמה שנים. "גם אם יש עקרונות אתיים שלאורם מתנהלת הרפואה אנחנו יודעים שאין תמיד תחושות חד-ערכיות בנושאים הללו", אומרת ד"ר תמי קרני, ראש הלשכה לאתיקה בהר"י, שהובילה את הסקר. לדבריה, "רוב הציבור בישראל לא נחשף לסבל האנושי של סוף החיים, בזמן שרופאים רואים וחווים אותו באופן קבוע. ייתכן שדווקא תחושת החמלה של הרופאים היא שמובילה תשובות של תמיכה בהמתת חסד ומניעת המשך הסבל במצבים מסוימים. בחברה הישראלית נוטים לראות הכל כשחור או לבן. המציאות, הרפואית ואנושית, מורכבת יותר".



לידיעה בארץ >>

 

 

מאת עידו אפרתי

 

הוסף תגובה חדשה
תגובות
לא נשלחו עדיין תגובות.
תנאי השימוש באתרקישוריםצור קשר • כל הזכויות שמורות פארמה-ליין © 2007