הצהרת נכנס לאתר

 

האתר מיועד לרוקחים ולאנשי מקצוע בתחום הפרמצבטיקה בישראל וכן לרופאים, צוות רפואי ואחרים העוסקים בתחומים הרלוונטיים בישראל. המידע הכלול באתר הוא מידע מקצועי ומדעי ומנוסח בהתאם. 

 

האמור באתר ביחס לתכשירים, טיפולים, וטכנולוגיות רפואיות אחרות מיועד למתן מידע כללי בלבד, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

השימוש בתכשירים, ובטכנולוגיות הרפואיות, או בטיפולים הנזכרים באתר כפוף לתנאי הרישום שלהם ולאמור בעלון לרופא ובעלון לצרכן הרלוונטיים, או למידע בספרות המקצועית הרלוונטית ואין לראות באמור באתר משום עידוד ו/או המלצה לעשיית שימוש בתכשירים, טיפולים וטכנולוגיות רפואיות אחרות שלא בהתאם לתנאים אלה.

 

המידע המופיע באתר זה אשר מובא מטעם חברות התרופות / מזון רפואי / ציוד רפואי, הינו על אחריות הגוף אשר העביר אלינו את המידע.

 

השימוש באתר הוא על פי "תנאי השימוש באתר" כפי שמתפרסמים באתר.

 

אני מסכים ומצהיר כי אני עומד בתנאים לכניסה לאתר



כניסה למנויים
כתובת דוא"ל:
ססמא:
משתמש חדש

pharmaline-facebook

 

מדריך בדיקות מעבדה - מאת פרופ' בן-עמי סלע / הפטוגלובין - Haptoglobin

 באדיבות ויקירפואה

  

 

הפטוגלובין -Haptoglobin 

 

מעבדה

 

כימיה של הדם

 

תחום

 

הערכת מצבי המוליזה בדם, או הערכת אנמיה המוליטית
 

יחידות מדידה


מיליגרם לדציליטר

 

טווח ערכים תקין


ביילודים ערכים קרובים לאפס בתחום של 0 עד 48 מיליגרם לדציליטר ומקובל שעד גיל 4 חודשים הרמה מתקרבת לרמה במבוגרים; מגיל 6 חודשים עד גיל 12 שנה 40 עד 155 מיליגרם לדציליטר; מעל גיל 16 שנה 60 עד 220 מיליגרם לדציליטר

 

 

מטרת הבדיקה

 

בדיקת הפטוגלובין נדרשת כאשר מטופל מראה סימני אנמיה כחיוורון, עייפות, קוצר נשימה, בנוסך לתסמינים הפיסיים כגון צהבת, ושתן המוליטי כהה. הבדיקה נדרשת בדרך כלל כחלק מסדרת בדיקות הכוללות רמת בילירובין, על רקע תוצאות נמוכות של המוגלובין, המאטוקריט או ספירת תאים אדומים, וספירה מוגברת של רטיקולוציטים, ומשטח דם בלתי תקין. הבדיקה תידרש במקרה של חשד לאנמיה על רקע אוטואימוני. יש המעדיפים מדידת הפטוגלובין בשל היותו מגיב פאזה חריפה (acute phase reactant) כדי לנטר או לעקוב אחר מצבי דלקת, נזק רקמתי, סוגי סרטן אחדים וטראומה.

 

 

בסיס פיזיולוגי

 

הפטוגלובין הוא α2 globulin מיוצר על ידי הפאטוציטים בכבד, אך גם על ידי רקמות נוספות דוגמת עור, ריאות וכליות. בנוסף, הגן של הפטוגלובין (Hp) מתבטא ברקמת השומן של בני-אדם ומכרסמים. הגן מקודד לחלבון קודמני בצורת pre-prohaptoglobin, וצורה זו עוברת שני שלבים של ביקוע פרוטאוליטי לקבלת המולקולה הבשלה המורכבת מ-2 שרשראות β כבדות, ושתי שרשראות α קלות הנמצאות בתאחיזה על ידי קשרים דיסולפידיים במבנה המזכיר מולקולה של אימונוגלובולין. תקופת מחצית החיים של חלבון זה בדם היא יומיים.


הפטוגלובין נקשר בפלזמה בעוצמה רבה למולקולות חופשיות של המוגלובין המשתחררות מתוך כדוריות דם אדומות העוברת המוליזה. מסתבר שהקומפלקס הפטוגלובין-המוגלובין משמש כפראוקסידאזה מאוד פעילה, והיא מונעת פראוקסידציה ובכך הוא מונעת נזק חמצוני מקומי שמקורו בתהליכים דלקתיים. הקומפלקס הפטוגלובין-המוגלובין מורחק אז באופן מהיר מהצירקולציה על ידי מאקרופגים המעבירים אותו למערכת הרטיקולואנדותליאלית (RES) בעיקר אל הטחול, ותאי Kupffer המוליכים אותו לכבד. במצבים קליניים של תמס אריתרוציטים תוך-וסקולארי משמעותי, מספר התאים האדומים הנהרסים הוא כה גדול, ובהתאם כמות מולקולות המוגלובין המשתחררות ומספר מולקולות הפטוגלובין המורחקות איתם מהדם, מה שגורם לירידה זמנית ברמת הפטוגלובין עד שהכבד מייצר הפטוגלובין חדש המשוגר לדם ההיקפי. גם בעקבות עירויי דם, כאשר אחוז מסוים של הכדוריות האדומות עוברות המוליזה במקבל העירוי, צפויה ירידה זמנית ברמת הפטוגלובין.


לעומת זאת, כאשר יש המוליזה חוץ-וסקולארית, המערכת הרטיקולו-אנדותליאלית בעיקר מונוציטים מהטחול, בולעים בתהליך פאגוציטי את האריתרוציטים המשתחררים, אך המוגלובין אינו משתחרר לתוך הצירקולציה, ולכן רמות הפטוגלובין נותרות תקינות. הקישור של הפטוגלובין להמוגלובין לא רק שמונע מהאחרון להגיע לכליות ולהיות מופרש חלקית בשתן באופן הגורם להמאטוריה ולאובדן ברזל, אלא שהוא גם מונע נזק לכליות, ומאפשר שימור וניצול מחדש של הברזל במערכת ה-RES.


נדירים המקרים בהם מדובר בחסר על רקע מוטציה בגן Hp המביאה למצב של ahaptoglobinemia או למצב של hypohaptoglobinemia, מצב המופיע בעיקר באפרו-אמריקנים, בהם בערך 1-5% מפרטים הם בעלי חסך גנטי של הפטוגלובין. אך צריך לזכור שברבים ממוצא אתני זה סובלים מאנמיה חרמשית וסוגי המוגלובין פגומים, כך שייתכן שרמת ההפטוגלובין הנמוכה אצלם היא משנית להמוליזה מוגברת ולאו דווקא לחסר ראשוני של הפטוגלובין.
הפטוגלובין מופיע באדם בשתי צורות אלליות הידועות כ-Hp1 ו-Hp2. בהתאם, יש שלושה גנוטיפים של הפטוגלובין,Hp1-1 , Hp2-1 ו-Hp2-2 , השונים ביניהם במבנה השרשרת הקלה α, באופן שהמבנה Hp1-1 מכיל 2 שרשראות α1, המבנה Hp2-1 מכיל שרשרת α1 ושרשרת α2, ואילו המבנה Hp2-2 מכיל 2 שרשראות α2. לשלושת סוגי ההפטוגלובין יש דרגת זיקה שונה להמוגלובין, באופן שזיקת Hp1-1 היא החזקה ביותר, וזו של Hp2-2 היא החלשה ביותר. הסוג Hp1-1 נפוץ בעיקר בקרב שחורים, Hp2-2 נפוץ בעיקר בקרב אסיאתים, ואילו Hp2-1 מופיע בלמעלה מ-50% מהאוכלוסייה הלבנה באירופה וצפון אמריקה. המשקל המולקולארי של Hp1-1 הוא 85,000, זה של Hp2-1 הוא 86,000 עם נטייה להתפלמר, ואילו המשקל המולקולארי של Hp2-2 מעל 200,000.

 

 

פענוח תוצאות הבדיקה


תוצאה נמוכה של הפטוגלובין יכולה לאשש אבחנה של אנמיה המוליטית, ביחוד אם היא באה עם ספירת אריתרוציטים נמוכה, המוגלובין והמאטוקריט נמוכים, וספירה מוגברת של רטיקולוציטים. אם ספירת הרטיקולוציטים מוגברת אך רמת הפטוגלובין נורמאלית, הדבר יכול להצביע על הרס תאים המתרחש בטחול או בכבד, כמו שעלול לקרות בהמוליזה על רקע תרופתי, או על אי-סדירות (dysplasia) של תאים אדומים. הטחול והכבד מזהים אי-סדירות של תאים אלה, כמו תרופה המצפה את ממברנת התא, או ממברנה פגומה מורפולוגית, והם משמידים תאים אלה. סוג השמדה כזו אינה גורמת לשחרור המוגלובין לדם ההיקפי, כך שהפטוגלובין אינו אמור להיקשר אליו, ולכן רמת הפטוגלובין נותרת סדירה. אם יש תסמינים של אנמיה אך ספירת הרטיקולוציטים כמו גם רמת הפטוגלובין תקינות, יש להניח שהאנמיה אינה על רקע המוליזה, אלא כתוצאה מחסכים בייצור התאים במח העצם, כדוגמת אנמיה אפלסטית. כאשר רמת הפטוגלובין נמוכה ואין כל ראיות לאנמיה, הדבר נובע כנראה מנזק לכבד שאינו מייצר מספיק הפטוגלובין.

 

כיוון שהפטוגלובין הוא acute phase reactant, כל תהליך דלקת, הדבקה טרייה בפתוגן, עקה או טראומה, התקף-לב, כוויות, נזק מעיכה לרקמות, מחלות ראומטיות, קוליטיס מכייבת, אלרגיה חריפה וכו', כל אלה יגבירו רמתו. הפטוגלובין מוגבר במחלות קולאגן-וסקולאריות, במחלה חסימתית של המרה, ובממאירות. אנדרוגנים וקורטיקוסטרואידים מעלים את רמת הפטוגלובין. פעולת הסטרואידים עלולה לגרום לבלבול מסוים, שכן מחלות רבות הקשורות להמוליזה מטופלות בקורטיקו-סטרואידים, כך שייתכן שמדידה של הפטוגלובין תתן תוצאה נורמאלית או אף מוגברת באופן כזוב במטופלים עם המוליזה, בגין השפעת הטיפול התרופתי.


רמת הפטוגלובין נמוכה בהמוליזה תוך-וסקולארית, באנמיה מגאלובלסטית, במחלת כבד חריפה או כרונית, בהמאטומות נרחבות ברקמות, ב-infectious mononucleosis, ובמחלות עם הפרעה לקרישת דם כמו DIC או TTP. אלה עם חסר ב-G6PD גם כן חשופים לאירועים המוליטיים תכופים יותר וממילא לירידת רמת הפטוגלובין. גם סְפֶרוֹציטוזה תורשתית, תאלאסמיה, אנמיה חרמשית הם מצבים בהם סיכוי גדול לרמת הפטוגלובין נמוכה. נטילת גלולות למניעת הריון, isoniazid ,quinidine, סטרפטומיצין, מתילדופה, סולפסלאזין, אספרגינאזה, טמוקסיפן ודקסטרן יורידו את רמת הפטוגלובין.


בתסמונת נפרוטית רמת הפטוגלובין יכולה להיות גבוהה או נמוכה, בתלות בפנוטיפ של הנבדק. כיוון ש-Hp1-1 הוא הקטן ביותר, הוא עיכול להיות מופרש בקלות יחסית בשתן בתסומנת נפרוטית, לעומתו צורות Hp2-1 ו-Hp2-2 לא יופרשו בשתן ורמתם בדם תהיה תקינה או אף גבוהה.


 

הוראות לביצוע הבדיקה

 

נטילת דם לא בצום במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) ושליחה מיידית למעבדה למניעת תמס-דם. יש להימנע מטילת גלולות למניעת הריון או אנדרוגנים מספר ימים לפני ביצוע הבדיקה.

 

 

הוסף תגובה חדשה
תגובות
לא נשלחו עדיין תגובות.
תנאי השימוש באתרקישוריםצור קשר • כל הזכויות שמורות פארמה-ליין © 2007