הצהרת נכנס לאתר

 

האתר מיועד לרוקחים ולאנשי מקצוע בתחום הפרמצבטיקה בישראל וכן לרופאים, צוות רפואי ואחרים העוסקים בתחומים הרלוונטיים בישראל. המידע הכלול באתר הוא מידע מקצועי ומדעי ומנוסח בהתאם. 

 

האמור באתר ביחס לתכשירים, טיפולים, וטכנולוגיות רפואיות אחרות מיועד למתן מידע כללי בלבד, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

השימוש בתכשירים, ובטכנולוגיות הרפואיות, או בטיפולים הנזכרים באתר כפוף לתנאי הרישום שלהם ולאמור בעלון לרופא ובעלון לצרכן הרלוונטיים, או למידע בספרות המקצועית הרלוונטית ואין לראות באמור באתר משום עידוד ו/או המלצה לעשיית שימוש בתכשירים, טיפולים וטכנולוגיות רפואיות אחרות שלא בהתאם לתנאים אלה.

 

המידע המופיע באתר זה אשר מובא מטעם חברות התרופות / מזון רפואי / ציוד רפואי, הינו על אחריות הגוף אשר העביר אלינו את המידע.

 

השימוש באתר הוא על פי "תנאי השימוש באתר" כפי שמתפרסמים באתר.

 

אני מסכים ומצהיר כי אני עומד בתנאים לכניסה לאתר



כניסה למנויים
כתובת דוא"ל:
ססמא:
משתמש חדש

pharmaline-facebook

 

מדריך בדיקות מעבדה - מאת פרופ' בן-עמי סלע / B2 ויטמין

 באדיבות ויקירפואה 

 

 

 

  B2 ויטמין - Vitamin B2

 

 

 

מעבדה

 

כימיה בדם וכימיה בשתן

 

תחום

 

ויטמין מסיס מים ממשפחת ויטמיני B

 

 

טווח ערכים תקין

 

בנסיוב או בפלזמה - 4-24 מיקרוגרם לד"ל; באריתרוציטים - 10-50 מיקרוגרם לד"ל. בשתן (איסוף 24 שעות) - מעל מיליגרם ליום; בשתן אקראי לאחר צום - מעל 80 מיקרוגרם לגרם קראטינין.


רמת ריבופלבין בשתן הנמוכה מ-20 מיקרוגרם לגרם קראטינין, או נמוכה מ-40 מיקרוגרם ליום, מעידה על חסר בוויטמין זה.

 

בסיס פיזיולוגי

 

ויטמין זה המהווה חלק מקומפלקס ויטמיני B, משתתף בתהליכים מטבוליים רבים בגוף, החיוניים להפקת אנרגיה זמינה. B2 משתתף באופן פעיל בפירוק וניצול אנרגיה מפחמימות, שומנים וחלבונים, ואגירתו ברקמות קשורה לכמות החלבונים באותן רקמות בהיותו קשור לחלבונים, ובעיקר לאנזימים.


ויטמין B2 דרך הנגזר שלו FAD, הוא חלק משרשרת הנשימה (electron transport) ואספקת חמצן לתאים, ובשילוב עם ציטוכרום P-450, פלבואנזימים משתתפים במטבוליזם של תרופות ורעלנים. ויטמין B2 הוא מרכיב חיוני בסינתזה של DNA ו-RNA, כמו גם בפירוק חומצות גרעין אלו, המסתייע באוקסידאזה התלויה בנגזרים פעילים של ריבופלבין.

 

ריבופלבין נוטל חלק בייצור הורמוני בלוטת יותרת הכליה, וממילא עוזר באיזון מצבי עקה. ויטמין זה חיוני לפעילות תקינה של אנזימים החיוניים לייצור הורמוני בלוטת התריס. ויטמין B2 חיוני לתקינות רקמות ריריות של מערכת הנשימה והעיכול, ונחוץ לבריאות העור, השיער, והעיניים.


חשיבות B2 נובעת מיכולתו לזרז את ההמרה של ויטמין B6, לצורת הפירידוקסאל פוספאט הפעילה בגוף. במקביל, B2 הוא אחד ממרכיבי התזונה העיקריים המעורבים בתהליך ההתחדשות של מלאי הגלוטתיון, אחד מנוגדי החמצון החשובים בגוף. השניים כה שלובים ביניהם, עד כי יש נוהגים למדוד את רמת הגלוטתיון בגוף, כדי להעריך את רמות ריבופלאבין.

 

חסר בריבופלבין מונע הפיכת טריפטופאן לניאצין (ויטמין B3). הסינתזה מטריפטופאן של קו-אנזימים המכילים ניאצין, NAD ו-NADP, דורשת פעילות של האנזים kynurenin mono-oxygenase התלוי ב-FAD. גם האנזים MTHFR או methylene tetrahydrofolate reductase, הוא אנזים התלוי ב-FAD, ומכאן חשיבות ריבופלבין במסלול ההופך הומוציסטאין למתיונין. ריבופלבין נחוץ לספיגה מיטבית של אבץ, סידן וברזל.


המשקל המולקולרי של ריבופלבין הוא 376 דלטון. הוא מורכב מ-dimethyl isoalloxazine ו-ribose, ומבנהו מכיל טבעת בנזן הקשורה לפטרין.

 

 

 

הצבע הצהוב של הוויטמין נובע מטבעת הפלבין שלו, אם כי בצורתו המחוזרת הוא חסר צבע. הוויטמין מסיס במים, ועמיד יחסית לוויטמינים אחרים לחום, ונהרס רק באופן חלקי בבישול מזון. מאידך גיסא, B2 רגיש ביותר בחשיפה לאור, בעיקר לקרינת UV, וכך לדוגמה, בבקבוק זכוכית שקוף המכיל חלב, רמת הוויטמין פוחתת בשליש לאחר 30 דקות של חשיפה לאור, פוחתת ב-2/3 לאחר שעת חשיפה, ולמעלה מ-80% מפעילותו אובדת לאחר שעתיים. ויטמין B2 רגיש פחות לחמצון ולסביבה חומצית.


שלבים בגילוי והבנת ריבופלבין


ריבופלבין בודד לראשונה בשנת 1879 ממי גבינה (whey), וכונה לראשונה lactochrome וכן ויטמין G. בשלבים מוקדמים סברו שהוא מורכב משילוב של ויטמין B1 הרגיש לחימום וויטמין B2 העמיד לחימום. בשנות ה-20 הייתה אף סברה מוטעית שוויטמין B2 חיוני למניעת pellagra. בשנת 1932 ורבורג וכריסטיאן שעסקו בחקר שמרים רמזו על מציאותו של ויטמין חדש, ולאחר בידודו וניקויו החלקי בשנת 1933 על ידי Gyorgy ו-Wagner במעבדתו של Kuhn ממקור של חלבון ביצה (ונקרא בהתאם ovoflavin), ניקו אותם חוקרים את הוויטמין ממי-גבינה וכונה אז lactoflavin. בשנת 1934 קבוצתו של Kuhn פענחו את המבנה שלו, וסנתזו אותו ושמו שונה לריבופלבין בשל קבוצת ה-ribose שלו.
בעבר הופק ריבופלאבין בתהליך כימי מורכב של שמונה שלבים, אך כיום מפיקים אותו בשלב אחד בלבד של התססה על ידי פטריות. מספר מינים של פטריות שוטניות (Eremothecium ashbyii ,Ashbya gossypii ,Candida famata ,Candida flaveri), וגם החיידקים Corynebacterium ammonigenes ו-Bacillus subtilis מייצרים ריבופלאבין בכמויות ניכרות, ונפוץ השימוש בהם בתעשייה.


מטבוליזם


קומפלקסים תזונתיים של חלבונים עם FAD ו-FMN משחררים את הפלבינים הללו בהשפעת החומציות של הקיבה או על יד פרוטאוליזה. לאחר שלב של דה-פוספורילציה, ריבופלבין נספג על ידי מערכת טרנספורט שאינה תלויה בנתרן במעי הדק הפרוקסימלי, ואז הוא עובר זרחון מחדש. מערכת הטרנספורט של B2 הופכת רוויה לאחר נטילה פומית של 30 מיליגרם של הוויטמין. לאחר הספיגה ריבופלבין נודד בדם בעיקר בהיותו קשור לאלבומין, וחלק קטן שלו קשור גם לאימונוגלובולינים. קליטת ויטמין זה לתוך התאים מתנהלת לאחר היקשרו לחלבוני ממברנה קושרי-ריבופלבין, בתהליך אנדוציטי מקובל בעזרת גומחות ממברנליות (pits) עטופות ב-clathrin. בריכוזים גבוהים של ריבופלבין, הוא יכול לחדור לתאים בטרנספורט פסיבי.


הכבד והכליות קולטים את רוב הפלבינים, אם כי גם ניתן למצאם ברקמות אחרות כולל הלב. הכבד הוא איבר האגירה העיקרי של ריבופלבין, אם כי לא במובן של אגירה ממושכת. כמויות קטנות של ריבופלבין מופרשות דרך המרה, צואה, זיעה וחלב אם, אך עיקר ההפרשה היא דרך השתן כריבופלבין חופשי. ריבופלבין, אך לא FMN או FAD, היא הצורה המועברת מהפלזמה למוח, כאשר בדם פלבינים נאגרים בעיקר באריתרוציטים, בהם הם משמשים קו-פקטורים לא רק לגלוטתיון רדוקטאזה אלא גם למתהמוגלובין רדוקטאזה העובר ברחם מקבל דרך השלייה אספקה של ריבופלבין חופשי שמקורו ב-FAD של האריתרוציטים של האם.


תפקידים פיזיולוגיים של ריבופלבין


ריבופלבין נמצא בגוף בעיקר בצורת הפלבו-אנזימים flavin mononucleotide או FMN, וכן בצורת flavin adenine dinucleotide הידועה גם כ-riboflavin 5’-phosphate או FAD, כאשר הצורה האחרונה היא השכיחה יותר בגוף ואף המסיסה יותר במים. שני קו-אנזימים אלה הם בעלי תפקידים חיוניים בתהליכים מייצרי אנרגיה בגוף, תוך שהם משמשים כנשאי אלקטרונים לאנזימים בריאקציות חמצון-חיזור. אנזימים כאלה משתתפים במעגל חומצת הלימון, בשרשרת הטרנספורט של אלקטרונים במיטוכונדריה, ובמסלולים אחרים של חילוף-חומרים של פחמימות, שומנים וחלבונים.


הצורות הפעילות של FMN ו-FAD משמשות קו-פקטורים לקבוצה גדולה של מאות פלבו-חלבונים: ההערכה היא ש1-3% מכלל הגנים בבעלי חיים אאוקריוטיים מקודדים לפלבו-חלבונים, המשמשים בעיקר לריאקציות חמצון-חיזור, כגון אנזימי נשימה כגון D-amino acid oxidase, פירובאט דהידרוגנאזה, xanthine oxidase, גלוטתיון רדוקטאזה, גלוטתיון פראוקסידאזה ו-NADH dehydrogenase. בנוסף, פלבינים כרוכים במטבוליזם של ברזל, פירידוקסין ופולאט, ומשחקים תפקיד בהגנה מפני תהליכי פראוקסידציה, במטבוליזם של xenobiotics, וביצירה של superoxides על ידי גרנולוציטים. כמו כן נכרכים פלבינים בביוסינתזה של נוקלאוטידים, קיפול חלבונים, אפופטוזיס ו-remodeling של כרומטין.


FAD הוא קו-אנזים חיוני לפעילות האנזים נוגד החמצון glutathione reductase, המחזר את הצורה המחומצנת של גלוטתיון (GSSG) לצורתו המחוזרת (GSH). אכן פעילות אנזים זה באריתרוציטים משמשת להערכת הסטאטוס התזונתי של ריבופלבין. נגזרי ריבופלבין, FAD ו-FMN יכולים לפעול גם כגורמי חמצון שביכולתם לקלוט זוג של יוני מימן. חיזור של טבעת ה- isoalloxazine ב-FAD ובצורה המחומצנת של FMN, מביאה ליצירת הצורות המחוזרות של פלבו-חלבונים, FMNH2 ו-FADH2.


דה-קרבוקסילציה של pyruvate ושל α-ketoglutarate דורשת FAD. כמו כן FAD נחוץ לפעילות ריאקצית fatty acyl CoA dehydrogenase בתהליכי חמצון חומצות שומניות, והוא נחוץ גם ליצירת pyridoxic acid מ- pyridoxal, להפיכת רטינול לחומצה רטינואית, ולהפיכת טריפטופאן לוויטמין B3(ניאצין). הפיכת פירידוקסין לצורתו הפעילה ביולוגית- pyridoxal 5’ phosphateתלויה ב-FMN, ואילו הסינתזה של 5-methyl THF, שהיא הצורה הפעילה של folate, תלויה ב-FADH2.


היבטים תזונתיים של ויטמין B2


כיוון שמאגרי ריבופלבין ברקמות קטנים יחסית, הדרישה היומית המקובלת במבוגרים היא של למעלה מ-1.2 מיליגרם. מינון יומי מומלץ של ריבופלבין מעודכן להמלצות IUM משנת 1998:


0-6 חודשים – 0.3 מ"ג; 7-12 חודשים – 0.4 מ"ג; גיל 1-3 – 0.5 מ"ג; גיל 4-8 – 0.6 מ"ג; גיל 9-13 – 0.9 מ"ג; נערים בגיל 14-18 – 1.3 מ"ג; נערות בגיל 14-18 – 1 מ"ג; גברים – 1.3-1.5 מ"ג; נשים – 1.1-1.2 מ"ג; נשים הרות – 1.4-1.5 מ"ג; נשים מניקות – 1.6-1.7 מ"ג.


המלצה כללית היא לצרוך 1 מיליגרם ויטמין B2 על כל 1,000 קלוריות במזון.


מקורות המזון העשירים ביותר בריבופלבין הם שמרי בירה, בשר של איברים פנימיים (כבד, לשון, לב, שרירים וכליות), דגנים מלאים או מועשרים, נבטי חיטה (wheat germ), שעורה, קטניות, שקדים, אגוזים וזרעי חמנית, סובין, קמח ואורז מלא, פטריות, פולי סויה, כרוב ניצנים (Brussels sprouts), ירקות ירוקי עלים ( תרד, אספרגוס, ברוקולי, עלי קולרד); עלי מנטה, אצות אגם-ספירולינה, אצה כחולה-ירוקה וכלורלה, אבוקדו, דוחן, שעועית, אפונים מיובשים, פטריות, תירס, אפרסמון, עלי סלק, במיה, בננות ותרד. כן נמצא ריבופלבין בביצים, דגים שמנוניים כמקרל, דג השמך, הרינג, צדפות וצלופח עשירים בריבופלבין, חלב באריזה מוגנת מאור ומוצריו כיוגורט, וחלמון ביצה.


דוגמאות של תכולת ריבופלבין בפריטי מזון שכיחים: דגנים (cereals) מועשרים- 0.5-2.2 מ"ג לספל; חלב דל שומן-0.35 מ"ג לספל; ביצה מבושלת-0.27 מ"ג; שקדים-0.23 מ"ג לאונקיה; דג סלמון-0.12 מ"ג ל-100 גרם; בשר בקר מבושל-0.16 מ"ג ל-100 גרם; עוף אפוי-0.12 מ"ג ל-100 גרם; תרד מבושל-0.21 מ"ג לחצי ספל; לחם מחיטה מלאה 0.06 מ"ג לפרוסה. רמות נמוכות יותר של ויטמין B2 נמצא בכרוב, גזר, מלפפון, תפוח-עץ, תאנה, ענבים, דובדבנים, ופירות טרופיים.


בארצות מערביות אחדות נהוג להעשיר בריבופלבין פריטי מזון לתינוקות, דגני בוקר, פסטות, רטבים שונים, גבינה מעובדת, משקאות פירות, מוצרי חלב, ומשקאות "אנרגיה". דגנים מכילים ריכוזים נמוכים יחסית של פלבינים, וטחינת דגנים גורמת לאיבוד של עד 60% של ויטמין B2. לכן נוהגים להעשיר קמח לבן בוויטמין זה בארה"ב ומספר מדינות נוספות. אורז מלוטש אינו מועשר, שכן הגוון הצהוב של ריבופלבין הופך את האורז "הצבוע" לבלתי קביל באוכלוסיות בהן אורז מרכיב חשוב במזון. יחד עם זאת, רוב תכולת ריבופלבין באורז מלא-חום נשמרת, אם האורז עובר תהליך אידוי לפני הטחינה, מה שגורם לפלבינים לעבור לליבת הגרגיר (endosperm). פלבין חופשי נמצא במזון באופן טבעי ביחד עם FMN או FAD הקשורים לחלבונים, וחלב בקר לדוגמה מכיל בעיקר פלבין חופשי, כאשר רק 14% מהפלבינים בחלב מלא קשורים באופן לא קו-ולנטי לחלבונים ספציפיים. בגלל הקושי להחדיר ריבופלבין למוצרי מזון נוזליים בשל מסיסותו הנמוכה יחסית במים, מוסיפים כתחליף את הצורה המסיסה יותר riboflavin-5'-phosphate.


רעילות


ויטמין B2 נחשב לוויטמין בטוח לשימוש, עם תופעות לוואי נדירות מאוד. במינון גבוה, הוויטמין עלול לגרום לעתים לבחילות או הקאות, פוטופוביה, לגרד, עקצוץ, תחושת צריבה בקצות הגפיים ושתן צהוב (flavinuria) כאשר נוטלים אותו במינון של 50-100 מיליגרם. עודף של הוויטמין בדם אינו שכיח שכן עודפיו נשטפים בשתן. קיימת הנחייה שאלה הנוטלים ריבופלבין במינון יומי של למעלה מ-10 מיליגרם, ירכיבו משקפי שמש להגן על העיניים מקרינת UV, למניעת נזק לעיניים העלול להתרחש בהשפעת עודף ויטמין. מחקרים בתאים בתרבית רקמה מצביעים על עודף ריבופלבין שעלול להגביר שברים ב-DNA בנוכחות כרום.


טווחי מינון מקובלים של ריבופלבין


לעתים נדירות יינתן ריבופלבין כתוסף בודד, אלא בשילוב עם ויטמיני B נוספים, כאשר טווחי המינון היומיים הם בדרך כלל בין 5-30 מיליגרם: בנטילת תוספי B2 בכמוסות טווח המינון היומי יכול להיות מוגדל ל-50-100 מיליגרם, בגלל מגבלות ספיגת הוויטמין בצורת נטילה זו. נשים הרות או מיניקות יכולות לצרוך 50-100 מיליגרם ליום, בהיות ריבופלבין חודר את השליה ומופרש בחלב האם; במקרי התעכרות עדשת העין יש הממליצים על 10 מיליגרם ליום; במקרי אנמיה מיקרוציטית היפוכרומית על רקע חסר ברזל מומלץ על 2 מנות יומיות של 5 מיליגרם; בנטילת תוספי בּורון או בהרעלות בּורון ניתן לצרוך 50-100 מיליגרם ביום; במקרים של טיפול פרופילקטי במיגרנה מקובל עד 400 מיליגרם ביום (תוך פיקוח רפואי), וטיפול זה הוא מהקרים הספורים בהם טיפול בויטמין B2 מתבצע כטיפול יחידני. תינוקות המקבלים טיפול פוטותרפי במקרי צהבת הילוד יכולים לקבל 3 מנות ריבופלבין יומיות של 5 מיליגרם כ"א, ומינון זה יכול להינתן גם במקרים של פגים או יילודים במשקל ירוד מאוד.


חסר ריבופלבין


יש הטוענים שחסר ויטמין זה הוא החסך התזונתי השכיח ביותר בארצות המערב, אך כיוון שהפלורה של חיידקי המעי מייצרת אותו, התסמינים של חסר ריבופלבין מתונים יותר מאלה של חסר ויטמינים אחרים. באופן טבעי חסר ריבופלבין שכיח יותר בקרב אלכוהוליסטים ואנשים בגיל מתקדם. חסר בוויטמין יכול להיות ראשוני כתוצאה מתזונה לקויה, או משני בגין מפגעי ספיגה במעי (צליאק, ניתוחים וכריתת חלק מעי דק, שלשולים ממושכים, tropical sprue, תסמונת מעי רגיז, אי-סבילות ללקטוזה, הריון או הנקה, היפו-תירואידיזם, תת-פעילות של בלוטת האדרנל, מחלת כבד, פוטו-תרפיה של תינוקות עם צהבת מולדת, פגם מטבולי ביכולת הגוף לנצלו, או הפרשה מוגברת שלו מהגוף. בדרך כלל חסר B2 מופיע במקביל לחסר ויטמינים B1 ו-B3, ולעתים נדירות כחסר יחיד. כיוון שוויטמין זה עמיד לחומצה ונהרס בסביבה בסיסית, חסר בחומצת קיבה (achlorhydria) הגורם לבסיסיות יחסית של הקיבה, יפגע בספיגת הוויטמין. אתלטים, או אלה הנמצאים בפעילות גופנית בעצימות גבוהה, עלולים להימצא בחסר מסוים של ריבופלבין בגלל דרישות מוגברות של השרירים לוויטמין זה.


תסמיני חסר ויטמין B2


חסר בוויטמין יראה כחלק ממקרי תת תזונה כלליים ובעיקר של חסר בחלבון. נדיר מאוד למצוא חסר מבודד של ויטמין B2. עלייה בדרישת הגוף לריבופלבין תראה במטופלי דיאליזה. סימנים העשויים לרמוז על מחסור בוויטמין: אודם ובצקת בריריות הפה, יובש בשפתיים, סדקים בזויות הפה והאף - cheilosis ו- angular stomatitis, דלקות בדופן הקיבה (gastritis), ובלשון (glossitis), צריבה או גירוי ודלקות בעיניים בלחמית העין (conjuctivitis) ובקרנית (keratitis). בעור תראה דלקת עור קשקשית )seborrheic dermatitis), נשירת שיער ובעיות ציפורנים. כמו כן תיראה אנמיה עקב ירידה בייצור כדוריות דם אדומות במח העצם (אנמיה מגלובלסטית), או אנמיה על רקע חסר ברזל (אנמיה נורמוכרמית, נורמוציטית). חסר ריבופלבין כרוך באופן קלאסי עם תסמונת פומית-אוקולארית-גניטאלית, כאשר דרמטיטיס של שק האשכים מאפיין בולט בחסר זה.

 

חסר ויטמין B2 יכול להתבטא בתופעות תשישות והיעדר אנרגיה, לעתים הפרעות עצביות (נוירופתיה היקפית, מצבי רוח משתנים, דיכאון, נדודי שינה). יש כורכים חסר ויטמין B2 כחלק ממכלול הגורמים למיגרנה ולכאבי ראש. ידועות גם בעיות ראייה כרגישות לאור, עיוורון לילה, כהתעכרות העדשה, יְרוֹד, והתפתחות כהתעכרות העדשה, ירוד, מצמוץ בלתי רצוני של עפעפיים-blepharospasm, והתפתחות keratoconus. תסמין חסר אחר הוא אודם בעיניים כתוצאה מהצטברות נימי דם בקרנית (corneal neovascularization).


אינטראקציות שליליות של ריבופלבין עם תכשירים אחרים


1. גלולות למניעת הריון מורידות רמת ריבופלבין בדם, על יד הפרעה לספיגתו במעי, כמו גם עישון, קפאין ואלכוהול.


2. תרופות משתנות ממשפחת התיאזידים כגון hydrochlorothiazide מגבירות הפרשת ריבופלבין בשתן.


3. תכשירים נוגדי מלריה כגון mefloquine ו-quinacrine, הם אנטגוניסטים המפריעים להפיכת הוויטמין לשני נגזריו הפעילים, כמו גם פוגעים בספיגה שלו במעי ומגבירים הפרשתו בשתן. יחד עם זאת נמצא שרמת ריבופלבין נמוכה מגינה מפני מלריה ומקלות על תסמיני המחלה, לכן לא מומלץ ליטול ויטמין זה במועד של טיפול מניעתי, או טיפול במאובחן עם מלריה.


4. הורמוני התירואיד, ובעיקר T3, מגבירים את הפיכת ריבופלבין לצורתו הפעילה, לכן היפותירואידיזם יביא להאטה בפעילות ויטמין B2.


5. טטרציקלינים: ויטמין B2 יכול לפגוע בפרמאקו-קינטיקה של של אנטיביוטיקה ממשפחת טטרציקלינים כגון doxycycline ו-minocycline.


6. ריבופלבין יכול לעכב את הפעילות האנטי-מיקוטית של תכשירים ממשפחת imidzole כגון ketoconazole ו-itraconazole.


7. תרופות קושרות חומצות מרה כגון colestipol או colisine, המשמשות לטיפול בהיפר-כולסטרולמיה עלולות לפגוע בספיגה של ריבופלבין.


8. תכשירים נוגדי דיכאון תלת-ציקליים כגון amitriptyline, וכן nortriptyline ו-doxepin, פוגעים בספיגה של פלבין ובהפיכתו ל-FMN ול-FAD.


9. תכשירים אנטי-פסיכוטיים ממשפחת ה-phenothiazine כגון chlorpromazine מגבירים את הפרשת ריבופלבין בשתן, וכן מפריעות בכבד לפעילותם של אנזימים המסבים ריבופלבין לנגזריו הפעילים FMN ו-FAD.


10. תכשירי הרגעה מקבוצת ברביטוראטים כגון phenobarbital שהפעתם על אנזימי ציטוכרום P450 משמעותית, יכולים להביא להפרשה מוגברת של ריבופלבין בשתן. כן משפיעים תכשירים אלה על יכולת ויטמין B2 לסייע בהפחתת רמת הומוציסטאין.


11. תכשירים כימותרפיים מקבוצת ה-anthracyclines כ-doxorubicine מונעים את הסבת ריבופלבין לנגזריו הפעילים, מחישים את הפרשתו בשתן ומפריעים לקשירת הוויטמין לחלבונים הנושאים אותו. גם מתוטרקסאט פוגע ביכולת הגוף לנצל ריבופלבין.


12. תכשיר לטיפול בבחילות ובהקאות דוגמת metoclopramide מפחית את ספיגת ריבופלבין במעי.


13. התכשיר probenecid לטיפול בצינית מפחית ספיגת רובופלבין במעי ומגביר הפרשתו בשתן.


14. תכשירים אנטי-כולינרגיים מעכבים את ספיגת ריבופלבין במעי.


אינטראקציות חיוביות של ריבופלבין עם תכשירים אחרים


1. ריבופלבין פועל בשילוב עם ויטמיני B אחרים במגוון תהליכים גופניים: ביחד עם ויטמין B12 הוא חיוני להפיכת הומוציסטאין למתיונין.ריבופלבין מסייע ליצירת ניאצין מטריפטופאן, ולפעילות תקינה של ויטמין B9 (חומצה פולית).


2. ריבופלבין בשילוב עם ויטמיני B נוספים עשוי לשפר את ההשפעה הטיפולית של תכשירים נוגדי דיכאון טריציקליים כגון amitriptyline, וכן nortriptyline ו-doxepin.


3. ריבופלבין בשילוב עם חוסמי בטא עשוי לסייע בטיפול במיגרנה.


4. תרופות אנטיכולינרגיות מסוימות כגון tolterodine לטיפול באי-אצירת שתן, או תכשירים בעלי תופעות לוואי אנטי-כולינרגיות כנוגדי-דיכאון טריציקליים, יכולות להעלות רמת ויטמין B2 בגוף, בשל השפעתם על קצב התרוקנות הקיבה, הפרשת רוק, ופריסטלטיקה.


5. ריבופלבין בשילוב עם B1 מומלץ לנטילה במקביל לתכשירים לטיפול באיידס, וזאת כדי להפחית תופעות של חמצת לקטית הנגרמת לעתים מטיפול בתכשירי NARTI כמו zudivudin או starvudine וכן abacavir, המשמשים במחלה זו.


הערכת הסטאטוס של ריבופלבין על ידי מדידת פעילות האנזים glutathione reductase בכדוריות האדומות
גלוטתיון רדוקטאזה הוא אנזים תלוי-FAD, ולמעשה flavoprotein מרכזי בכדוריות אדומות. האנזים דורש 2 מולקולות FAD לגרום לרגנרציה של 2 מולקולות גלוטתיון מחוזר מגלוטתיון מחומצן. מדידת פעילות אנזים זה היא שיטה מועדפת להערכת הסטאטוס של ריבופלבין, שכן היא משקפת את דרגת הרוויון ארוך הטווח של ריבופלבין בכדוריות. הבדיקה מתבצעת על ידי מדידת ההפרש בין פעילות האנזים (activity coefficient או AC) בכדוריות לאחר הוספת FAD אקסוגני, לעומת פעילותו ללא הוספת FAD לתערובת הריאקציה. במצב של רמת חסר מובהק של ריבופלבין בגוף, פעילות האנזים בכדוריות האדומות ללא הוספת FAD היא כדלקמן: 7.18±1.09 יחידות לגר' המוגלובין, או 208±31.6 יחידות ל-1012 אריתרוציטים, או 2.44±0.37 יחידות למ"ל אריתרוציטים. פעילות האנזים בכדוריות האדומות לאחר הוספת FAD אקסוגני היא כדלקמן: 10.4±1.05 יחידות לגר' המוגלובין, או 302±43.5 יחידות ל-1012 אריתרוציטים, או 3.54±0.51 יחידות למ"ל אריתרוציטים. במקרה זה ערך AC הוא 1.45. ערך AC של 1.2-1.4 משקף חסר מתון של ריבופלבין, בעוד שרמת AC נמוכה מ-1.2 מבטאת רמה תקינה של הוויטמין.


יש לציין שבנבדקים עם חסר האנזים G6PD, הערכת סטאטוס ריבופלבין בעזרת מדידת פעילות גלוטתיון רדוקטאזה עלולה להטעות, כיוון שחסר הקו-אנזים לא משתנה גם משתנה בחסר חמור של ריבופלבין.

 

הוראות לביצוע הבדיקה
 

צום של 12 יש להיות בצום של 12 שעות לפני נטילת הדם. בתינוקות יש לדגום לפני הארוחה. את הדם יש לדגום במבחנת ספירת דם (EDTA, פקק סגלגל), או הפארין (פקק ירוק). יש שמור את הדגימה מוגנת מאור. יש לפסול דגימת פלזמה המוליטית, ליפמית או איקטֶרית באופן בולט. ניתן לשמור על הדגימה לאחר סרכוז עד 7 ימים בקירור, או עד 14 יום בהקפאה.

 

בדיקת ריבופלבין בשתן ניתנת לביצוע בשתן נקודתי לאחר צום של 12 שעות, אך רצוי לבצע איסוף 24 שעות. נדרשת הגנת דגימת השתן מחשיפה לאור. יש לקחת בחשבון שצריכת סוגי אנטיביוטיקה מסוימים, ברביטוראטים או פנותיאזינים מגבירה הפרשת ריבופלבין בשתן.


בדיקת האנזים גלוטתיון רדוקטאזה בכדוריות אדומות נעשית בהמוליזאט של כדוריות שטופות ב-saline. הדם נלקח במבחנת הפארין או במבחנת ספירת דם. ההמוליזאט יציב למעלה מ-20 יום בקירור ב-4 מעלות, או 5 ימים בטמפרטורת החדר.

 

 

הוסף תגובה חדשה
תגובות
לא נשלחו עדיין תגובות.
תנאי השימוש באתרקישוריםצור קשר • כל הזכויות שמורות פארמה-ליין © 2007