אנא סובבו את הטלפון שלכם.
מחקר חדש מצא כי בחולים ביפולאריים מבוגרים המטופלים בליתיום, רמות הליתיום בסרום אינן מצויות בהתאמה לרמותיו במוח. בנוסף מצאו החוקרים כי רמות ליתיום גבוהות במוח ורמות ליתיום נורמליות בסרום הינן פקטור מנבא לסיכון מוגבר לחוסר פעילות ולסימפטומים סומאטיים בקרב חולי דיכאון מבוגרים.
לדברי החוקרים, כאשר אתה מטפל בליתיום בחולה מבוגר הסובל מ- bipolar disorder והחולה מתחיל להציג סימנים של טשטוש או בלבול, יש לקחת בחשבון כי אפילו אם רמות הליתיום בסרום הינן נורמליות עבור אדם צעיר, יתכן כי רמות אלו הן למעשה טוקסיות עבור החולה המבוגר. על פי החוקרים אין צורך בהפסקה כוללת של הטיפול בתרופה ויתכן כי הפחתת המינון בלבד תפתור את הבעיה.
ניטור הטיפול בליתיום מתבסס על בדיקת רמותיו בסרום תחת ההנחה כי רמות אלו מצויות ביחס ישר לרמותיו במוח אך בחולים מבוגרים יתכן כי זה כלל לא המצב.
החוקרים בדקו 26 חולים בתסמונת ביפולארית בגילאים 20-85 אשר טופלו בליתיום. הנבדקים כללו 16 נבדקים צעירים בגיל ממוצע של 29.3 ו- 10 נבדקים מבוגרים בגיל ממוצע של 65.3. החוקרים בדקו את מצב רוחם של החולים ואת רמות הליתיום בסרום ובמוח.
החוקרים מצאו קשר ישר בין רמות הליתיום בסרום ובמוח בקרב קבוצת החולים הצעירים אך קשר זה לא הופיע בקרב קבוצת החולים המבוגרים. רמה גבוהה במוח של ליתיום המלווה ברמה נורמלית בסרום נמצאה כקשורה עם דיכאון ועם תופעות סומאטיות כגון עייפות ובעיות בקיבה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי בחולים מבוגרים בנוסף לניטור רמות הליתיום בסרום, יש לבצע גם הערכה קוגניטיבית שוטפת העשויה לנבא neurotoxicity.
הידיעה הועברה ע"י בעז מזרחי, דוקטורנט במחלקה לכימיה תרופתית, ביה"ס לרוקחות, האוניברסיטה העברית, ירושלים. [email protected]
