אנא סובבו את הטלפון שלכם.
תרומבואמבוליזם ורידי (Venous thromboembolism) מטופל באופן סטנדרטי ע"י הפרין או LMWH low-(molecular-weight heparin) ולאחריו באנטגוניסט של ויטמין K.
מחקר חדש שפורסם ב- New England Journal of Medicine בדק את יעילות ובטיחות השימוש הפוטנציאלי ב- idraparinux, שהינו מעכב פקטור קרישה 10 ארוך טווח, כתחליף לטיפול הסטנדרטי. במחקר התברר כי בחולי DVT-(deep-vein thrombosis) , טיפול תת-עורי חד שבועי של idraparinux למשך 3-6 חודשים היה בעל יעילות דומה לטיפול משולב של הפרין ואנטגוניסט של ויטמין K. עם זאת בחולי PE- (pulmonary embolism) idraparinux היה פחות יעיל לעומת הטיפול הסטנדרטי.
במסגרת המחקר בוצעו שני מחקרי open-label בהם השתתפו 2904 חולי DVT ו-2215 חולי PE. החולים קיבלו idraparinux (בזריקות חד שבועיות של 2.5 מ"ג) או הפרין אשר לאחריו ניתן אנטוגניסט של ויטמין K למשך 3-6 חודשים.
במחקר של חולי ה-DVT, היארעות תרומבואמבוליזם ביום ה-92 למחקר היה 2.9% בקבוצה שקיבלה idraparinux לעומת 3% בקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי. לאחר חצי שנה, יחס הסיכון בקבוצת ה- idraparinux היה 1.01. רמות הופעת דימום רלוונטי קלינית ביום ה-92 היה 4.5% בקבוצת ה- idraparinuxלעומת 7% בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, כאשר לאחר חצי שנה רמות הופעת הדימום היו דומים בין שתי הקבוצות. במחקר של חולי ה-PE, היארעות תרומבואמבוליזם ביום ה-92 למחקר היה 3.4% בקבוצה שקיבלה idraparinux לעומת 1.6% בקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי.
הידיעה הועברה ע"י מגר' הילה זוהר קונטנטה- רוקחת קלינית, מרכז רפואי תל-אביב
