אנא סובבו את הטלפון שלכם.
תגובה אלרגית היא תגובת יתר של המערכת החיסונית הגורמת לפגיעה ברקמות השונות של הגוף. אותם מנגנונים המשמשים את המערכת החיסונית במצב נורמלי להגנה על הגוף מפני פולשים חיצוניים, מגיבים ביתר שאת במפגש עם אלרגנים שונים. כך קורה שנוגדנים, לימפוציטים, ותאי מגן נורמליים של מערכת החיסון, מעורבים בתגובה האלרגית.
מקובל להשתמש במונח תגובה אלרגית, כאשר מתייחסים לתגובות הקשורות בנוגדנים מקבוצת אימונוגלובוליןE ?(IgE). נוגדנים אלה, מתחברים לתאים של מערכת החיסון המצויים בדם, ולתאי פיטום המצויים ברקמות. בעת שנוגדני IgE נפגשים עם אנטיגנים, המכונים במקרה זה אלרגנים, משתחררים מתאי הפיטום ומהתאים הבזופיליים חומרים הפוגעים ברקמות הסמוכות. אלרגן יכול להיות חלקיק אבק, גרגר של אבקת פרחים, תרופה או מאכל. התגובות האלרגיות יכולות להיות קלות עד קשות מאוד ומסכנות חיים. מרבית התגובות כוללות רק אי-נוחות הכרוכה בעיניים מגרדות ודומעות ובהתעטשויות. אולם לעתים תגובות אלרגיות עלולות לסכן חיים, בעיקר כאשר הן גורמות לקושי פתאומי בנשימה, לשיבוש בתפקודי הלב, וללחץ דם נמוך מאוד המוביל להלם (אנאפילקסיס).
לצד הימנעות ממקור האלרגן, מתן אנטי-היסטמינים הוא הטיפול ההתחלתי המקובל לתופעות אלרגיה, לרבות אלרגיה עונתית. טיפול נוסף כולל טיפול בתסמיני האלרגיה, כגון תרופות נוגדות גודש ומרחיבי סמפונות, ועד תמיכה נשימתית ולבבית (למשל הזרקת אדרנלין). כאשר אין אפשרות להימנע מהחשיפה לאלרגן, או כאשר הטיפול התרופתי אינו מועיל, ניתן לטפל בחיסון ספציפי הכולל הזרקה תת-עורית של כמויות זעירות של האלרגן במינונים הולכים וגדלים. יחסי עלות וסיכון/תועלת של טיפול זה אינם תמיד חיוביים. לעתים קרובות סובלים המחוסנים מתגובה חריפה לטיפול, ומפתחים תגובה חיסונית קשה.
בשנים האחרונות הוצעו מספר פתרונות, כדי לענות על האתגרים של הטיפול התרופתי ובעיקר המניעתי בתופעות אלרגיה. כדי להימנע מהסיכון הכרוך בחיסון הקיים, הוצע באחרונה חיסון מסוג חדש. חיסון זה מתבצע על ידי שימוש באלרגנים הספציפיים להם רגיש המטופל, אך רק לאחר שאלה עברו שינויים במבנה או בהרכב .שינוי זה, בדומה לשינויי שנעשה לפתוגנים חיידקיים או לוירוסים, משיג תוצאה זהה: עידוד הגוף לפתח נוגדנים, לצד הקטנה משמעותית בסיכון לפיתוח תסמיני אלרגיה.
|
ציור מס' 1 |
יצירת החיסון החדש נעשית בשיטות ביולוגיות או כימיות. לפי השיטה הביולוגית (ציור 1) מוקם מאגר גדול של אלרגנים נפוצים, המכילים אפיטופים (אזורים מסוימים על גבי האלרגן המוכרים על ידי הנוגדנים) לתאי B ו-T. התוכן הגנטי (mRNA) של כל אחד מהאלרגנים משמש לסינתזת הספרייה הגנטית ((cDNA, המשמשת בהמשך כ"תבנית" ליצירת סדרת אלרגנים מהונדסים גנטית (רקומביננטיים). האלרגנים שמתקבלים בסדרה נבדקים במבחנה ובבעלי חיים, וזאת כדי לאתר אלרגנים המעודדים יצירת נוגדנים, אך אינם גורמים לתגובה של רגישות יתר. האלרגנים המהונדסים שנבחרו ניתנים בהזרקה תת-עורית למטופלים הסובלים מרגישות לאלרגן הספציפי, ממנו נוצרו האלרגנים הרקומביננטיים.
לתוצאות דומות ניתן להגיע גם בשיטות כימיות. שינויים כימיים של האלרגנים השונים לצורות שאינן גורמות לרגישות יתר, נמצאות במחקר בשנים האחרונות. צימוד של האלרגנים השונים (ציור 2) למולקולות מטוקסי פוליאתילן גליקול ( (mPEGמקטין מאוד את מידת האלימות של האלרגן, אך אינו מפחית מיכולתו של הגוף לייצר נוגדנים מתאימים. יעילות החיסון, כמו גם פרופיל הפיזור בגוף, יושפעו מאורך השרשרת הפוליאתילנית, ממספר המולקולות הנקשרות לפני השטח של כל אלרגן, ומחוזק הקשר אלרגן-mPEG. בדרך זו הצליחה לאחרונה קבוצת מדענים אמריקנים לחסן ללא תופעות לוואי עכברים, ארנבות וקופים כנגד האלרגן Amb a 1, הגורם להתקפי אסתמה ונזלת בבני אדם.
|
ציור מס' 2 |
בשיטה כימית נוספת, ובעזרת קבוצות אלדהידיות, ניתן לקבל צברים (פולימרים) של הקבוצות האלרגניות, הקשורים ביניהם באמצעות מולקולות האלדהיד. צברים אלה, המעודדים את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים מסוג IgE, גם הם בעלי פעילות אלרגנית מופחתת. בעזרת שיטה זו ניתן להצמיד אלרגנים מסוגים שונים, ובכך להגדיל את טווח החיסון למספר רב של אלרגנים בו-זמנית. מנגנון הפעולה של האלרגן הפולימרי, כמו גם של הצמד אלרגן- mPEG אינו ברור דיו. ההשערה היא כי חיבורם של האלרגנים למבנה פולימרי או מצומד PEG מגביל את נגישותם למערכת האחראית לתגובה האלרגית, אך אינו מונע את נגישותם למערכת האחראית על יצירת הנוגדנים. בכך מתאפשר לתאי מערכת החיסון לייצר את הנוגדנים החיוניים.
הטיפול במחלות אלרגיה באמצעות אלרגנים מהונדסים גנטית או כאלו שעברו שינוי כימי, נראה מבטיח לפיתוח עתידי של חיסון. פיתוח החיסון כנגד פעילות יתר של מערכת ההגנה חייב לכלול הקטנה משמעותית של הסיכון להתפתחות תגובת יתר אצל המטופל, לצד עידוד המערכת החיסונית לייצר נוגדנים, בעיקר מסוג אימונוגלובולין E. בנוסף, יש להיערך לזיהוי האלרגן הספציפי ממנו סובל המטופל, וזאת על ידי יצירת "בנק אלרגנים" שיהיה זמין וקל לשימוש לכל רופא.
הכותבים- המחלקה לכימיה תרופתית וחומרי טבע, ביה"ס לרוקחות, האוניברסיטה העברית
מקורות:
Susanne Vrtala et al, Strategies for converting allergens into hypoallergenic vaccine candidates, Methods: 32: 313-320, 2004
3
