הצהרת נכנס לאתר

 

האתר מיועד לרוקחים ולאנשי מקצוע בתחום הפרמצבטיקה בישראל וכן לרופאים, צוות רפואי ואחרים העוסקים בתחומים הרלוונטיים בישראל. המידע הכלול באתר הוא מידע מקצועי ומדעי ומנוסח בהתאם. 

 

האמור באתר ביחס לתכשירים, טיפולים, וטכנולוגיות רפואיות אחרות מיועד למתן מידע כללי בלבד, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

השימוש בתכשירים, ובטכנולוגיות הרפואיות, או בטיפולים הנזכרים באתר כפוף לתנאי הרישום שלהם ולאמור בעלון לרופא ובעלון לצרכן הרלוונטיים, או למידע בספרות המקצועית הרלוונטית ואין לראות באמור באתר משום עידוד ו/או המלצה לעשיית שימוש בתכשירים, טיפולים וטכנולוגיות רפואיות אחרות שלא בהתאם לתנאים אלה.

 

המידע המופיע באתר זה אשר מובא מטעם חברות התרופות / מזון רפואי / ציוד רפואי, הינו על אחריות הגוף אשר העביר אלינו את המידע.

 

השימוש באתר הוא על פי "תנאי השימוש באתר" כפי שמתפרסמים באתר.

 

אני מסכים ומצהיר כי אני עומד בתנאים לכניסה לאתר



כניסה למנויים
כתובת דוא"ל:
ססמא:
משתמש חדש

pharmaline-facebook

 

ייעוץ רוקחי על פי הניסיון בארה"ב - משימה לא פשוטה
מאת שרון אלון

בעוד שאנו בישראל מתווכחים על נושא הייעוץ הרוקחי, היתכנותו וכדאיותו, חייב הרוקח בארה"ב לתת ייעוץ רוקחי ללקוחותיו על פי חוק, והוא אף עלול להיות חשוף לתביעות בגין היעדר ייעוץ או בגין ייעוץ חלקי ו/או לקוי.

 

בחרתי להציג בפניכם את הנושא מזוויות הראייה של שני רוקחים אמריקאים, המלינים על עבודתם התובענית שאינה מוערכת כראוי, ועל חוסר ההתאמה בין החוק הדורש מהרוקח לתת ייעוץ, לבין המציאות של תנאי העבודה בבית המרקחת. להלן קטעים מדברים שהתפרסמו בכתב העת Drug Topics.

 

רוקח א':

 

"מה אתה בסך הכול צריך לעשות?... כמה מסובך יכול להיות להכניס כדורים לבקבוק?" -שואלים אנשים. בורות הציבור בהבנת תפקידי הרוקח מעלה את השאלה, היכן נכשלנו אנחנו כרוקחים, כאשר כל כך הרבה אנשים עדיין חושבים שתפקידנו הוא לספור כדורים...

 

אנשים רבים סבורים שעבודת הרוקח קלה ונוחה ושניפוק התרופה היא עבודתו העיקרית. הם אינם יודעים עד כמה מורט עצבים עלול להיות תהליך הניפוק, במידה שהוא מסתבך. כל מה שהצרכן יודע זה שהוא מציג את המרשם שלו, מחכה יותר מדי זמן ולבסוף משלם יותר מדי...

 

מה שמטריד זה, שעבודת הרוקח היא כל כך תובענית ולעתים כה קרובות אינה מוערכת ע"י איש מלבד בני משפחתו. לציבור המשתמש בשירותי הרוקח אין שמץ של מושג מה הרוקח עושה (1).

 

רוקח ב':


ברצוני להבהיר שאני מאה אחוז בעד ייעוץ. הייעוץ מציל חיים והרבה טעויות מתגלות במהלך הייעוץ. למען האמת, אני מעדיף לייעץ למטופלים מאשר לנפק מרשמים. ייעוץ הוא התפקיד הקל ביותר בבית המרקחת, אלא אם כן הרוקח סובל מחרדת קהל או מביישנות. אני מותש לחלוטין בסופם של רוב ימי העבודה, כאשר אני מנפק 200 מרשמים. אילו יכולתי שלא לעשות  דבר מלבד לייעץ, הייתי מרגיש כאילו היה זה יום חופש.
 
נראה כי ב-Boards of pharmacy לא מסוגלים להבין שהרבה רוקחים אינם מייעצים, לא בגלל שאינם רוצים לעשות כן, אלא בגלל שאין להם מספיק זמן ואין די כוח אדם לשם ייעוץ.

 

היות שהייעוץ הוא התפקיד הקל והמספק ביותר בבית המרקחת, זה צריך לומר דרשני לאחראים ב- Boards of pharmacy, כאשר הם מגלים מקרים של כשל בייעוץ הרוקחי. אני מקווה שאותם גורמים מוסמכים המחליטים בענייני רוקחות יתייחסו לתנאי העבודה המסוכנים של הרוקחים, ולא רק יאיימו עליהם בעונש משמעתי. הייתי רוצה שיעבירו חוק שיקבע מכסה הולמת של כוח אדם רוקחי שתאפשר מתן ייעוץ ראוי. אבל אותם אחראים טוענים, שהם יכולים להעביר רק חוקים המגינים על ביטחון הציבור. והלא ברור, שתנאי עבודה לא בטוחים בהחלט מסכנים את ביטחון הציבור.

 

המורים שלנו לרוקחות עושים עבודה נהדרת, כאשר הם  מכשירים אותנו לתת ייעוץ למטופלים בסביבה סטרילית. השאלה היא, האם אותם פרופסורים אינם יודעים כיצד נראים הדברים במציאות? הרי התמונה האופיינית לבית מרקחת היא של תור ממתינים עצבניים התובעים את מרשמיהם חזרה, שכן לדעתם המתינו די והותר והם רוצים ללכת לבית מרקחת אחר. ומולם עומד הרוקח שנאלץ להתקשר לרופא לשם בירורים חוזרים, בשעה שהרופא עצמו עסוק או שקווי הטלפון שלו תפוסים. וכל זאת ללא הפסקת אוכל או שירותים. על המורים והגופים האחראים היה להכשיר את הרוקחים לייעץ למטופלים בסביבה לוחצת מאוד.

 

טכניקת ייעוץ נכונה כוללת תשאול של המטופל. כלומר, לא לספר למטופל למה נועדה התרופה, אלא לשאול אותו אם הוא יודע למה הרופא רשם לו אותה, לפתוח את האריזה ולהציג בפניו את הטבליות. כך, אגב, ניתן גם "לעלות" על טעויות של הרופאים ושלנו. רוב הרוקחים היו שמחים לעבוד כך.

 

כאשר אנו מוחים על שאין לנו זמן לייעץ כפי שראוי, אומרים לנו הפקידים ב- Boards of pharmacy והמרצים שלנו: "כדאי שתמצאו את הזמן, הרי זה לוקח רק כמה שניות...". עורכי הדין אומרים לנו: "כדאי שתמצאו את הזמן לייעוץ, שכן חבר המושבעים לא יאמין לכם כאשר תטענו שלא היה לכם די זמן לומר למר ג'ונס, שהתרופה שהוא קיבל נגד חרדה תגרום לו לנמנום ושלא רצוי שינהג".

 

מה מחשיב החוק כייעוץ מספק? האם כאשר הרוקח מדקלם בפני המטופל את רשימת ההתוויות השכיחות ביותר של התרופה, את תופעות לוואי, האזהרות, התוויות-הנגד, מהו הזמן הטוב ביותר לקחת את התרופה ומה לעשות אם מחמיצים מנה? אם כך הדבר, אזי הרוב המכריע של הרוקחים בארה"ב עובר על החוק.

 

וכי כמה תופעות לוואי אפשריות אנו צריכים להזכיר? את השתיים העיקריות? את החמש, העשר העיקריות? מומחים בחוק אומרים לנו, שאנו צריכים לספק למטופלים שלנו נפח מידע הולך וגדל. נאמר לנו, שעלוני התרופות שלנו צריכים להיות מפורטים ביותר. עם עודף עורכי דין בארה"ב, הרוקחים נמצאים בסיכון גבוה להיתבע גם על אי-אזכור תופעות לוואי אף פחות שכיחות בדף המידע. הרוקחים נמצאים בין הפטיש והסדן: המעסיקים וחברות הביטוח הרפואי מענישים אותם מכיוון אחד - על ידי שהם מזרזים את הלקוחות, כדי שלא ייווצרו תורים ארוכים ועיכובים, בעוד שעורכי הדין מענישים אותם מהכיוון הנגדי - על ידי שהם מדריכים את המטופלים לנקוט זהירות יתר.

 

מעסיקים מתפארים שהרוקחים שלהם להוטים לייעץ למטופלים על תרופות. האמת היא שהרבה מעסיקים אינם מעריכים רוקחים המשקיעים יותר מדי זמן בייעוץ למטופלים. מעסיקים יכולים לסבול ייעוץ רק במידה שאינו מעכב את התור. הם מעלים מס שפתיים לייעוץ, אבל רוב הרוקחים לומדים מהר מאוד, שהתפקיד הראשון במעלה שלהם הוא ניפוק תרופות מרשם מהר ככל האפשר. הבעיה נעוצה בכך שהמעסיקים בבתי המרקחת הגדולים אימצו את מודל המזון המהיר...

 

רוקחים מובילים אומרים, שהרוקח חייב לקחת יותר אחריות מקצועית, אם הוא רוצה להיות מוכר כאיש מקצוע בלתי תלוי. אבל לקיחת אחריות גדולה יותר פירושה גם חשיפה גדולה יותר לתביעות. אם כך, הרי יש לפצות את הרוקח יותר על שירותי הייעוץ שהוא נותן מאשר על כמות המוצרים אותם הוא מנפק. 

 

אין דבר מרגיז יותר מאשר לקרוא על מרצה לרוקחות המעיד בבית משפט, כי רוקח פלוני לא ביצע כראוי את חובתו החוקית להזהיר מפני תופעת לוואי פוטנציאלית. הייתי רוצה לשים את המרצים הללו לרוקחות ואת ה Boards of pharmacy- בחנות עם נפח מכירות גבוה, ולראות עד כמה טוב הם מייעצים למטופלים. הייתי רוצה לראות אותם מייעצים ביסודיות לכל לקוח, מבלי לטעות במילוי התרופות, כשתורי הממתינים משתרכים עד למגרשי החנייה.

על ה- Boards of pharmacy להכיר במציאות, כאשר הם מגלים מקרים בהם לא ניתן ייעוץ. קודם כל עליהם לטפל בבעיה העצומה של מחסור בכוח אדם, לפני שהם מטפלים משמעתית ברוקחים. (2).

 

להשלמת התמונה של סוגיית הייעוץ הרוקחי ברצוני להביא דברים מנקודת מבטם של שני אנשי אקדמיה. במאמר שפרסמו (3) הם מתייחסים לדרישת Boards of pharmacy של ארה"ב מהרוקחים לייעץ לכל המטופלים לגבי תרופות מרשם חדשות שהם מקבלים. לדעתם, זוהי רשת ביטחון מצוינת עבור המטופלים, ואילו עבור הרוקחים זוהי הזדמנות אחרונה לאתר שגיאות שנפלו תוך כדי תהליך מילוי המרשם. להלן קטעים מהדברים:
 
החלפת המידע הישירה עם המטופל במהלך הייעוץ מאפשרת לרוקח להתאים את הטיפול התרופתי המסוים לטיפול הכולל במטופל. ללא הייעוץ הרוקחי, לא נותר למטופל אלא לסמוך על מה שהוא זוכר מביקורו אצל הרופא, וגם זה בקונפליקט עם מה שרשום על תווית התרופה. במקרה כזה עלול המטופל לנהוג לפי ההוראות על התווית ולא לפי ההוראות שקיבל בע"פ מהרופא. 
 
כמה רוקחים יכולים להמשיך ולהתייחס לייעוץ כאל עיכוב בזרימת עבודת הניפוק? גישה זו יכולה להיות שכיחה יותר אצל רוקחים שחייבים להתמודד עם עומסי עבודה כבדים מאוד. אולם גישה שלילית של רוקחים כלפי הייעוץ היא עמדה מסוכנת. הרוקחים חייבים לספק רשת ביטחון ההכרחית למניעת טעויות תרופתיות, שרק במהלך הייעוץ הרוקחי ניתן לגלותן.
 
רוקחים שאינם יכולים או אינם רוצים לייעץ, למעשה אינם דואגים לאינטרס של המטופלים שלהם. על רוקח המועסק במקום שאין בו תנאים נוחים לייעוץ רוקחי להעיר את תשומת ליבו של בעל בית המרקחת או המנהל לעניין. במקרים קיצוניים, על הרוקח לשקול האם להישאר במקום עבודה שבו הייעוץ אינו זוכה להערכה. שוק העבודה הנוכחי מאפשר לרוקח למצוא עבודה במקום אחר, במידה שהוא מחליט לעשות כן. מנהלים ובעלי בתי מרקחת חייבים ליצור סביבת עבודה שתאפשר ייעוץ למטופלים.

 

תרופות OTC ותפקידו של הרוקח:


ה- FDA קובע כי הצרכנים חייבים לסמוך על שיקול דעתם כאשר הם רוכשים תרופות OTC, ואילו היצרנים נדרשים לספק לצרכנים מידע מספק המאפשר שימוש בתרופות אלו במינימום סיכון.

 

אם כך, מהו תפקיד הרוקח במהלך בחירת תרופת OTC? כאשר הרוקח מתבקש על ידי צרכן (או סבור שיש צורך בכך) עליו  לפרש את הסימפטומים של הצרכן ולהציע לו טיפול בטוח. על הרוקחים לשקול אחת מתוך שלוש המלצות במהלך כל מפגש הכולל הצגת סימפטומים:

  1. לוודא כי טיפול תרופתי אכן  נחוץ.
  2. להציע טיפול ב-OTC או טיפול  לא תרופתי או שילוב של השניים.
  3. להפנות את המטופל לרופא.

כל אלה בתלות בחומרת הסימפטומים שהוצגו, מחלות רקע, ניסיונות טיפול קודמים וזמינות תכשירי OTC לטיפול במקרה. כאשר נראה כי אכן נחוץ שימוש בתכשיר OTC, יש לתת הנחיות לשימוש נכון בו.

 

לנוכח המורכבות הגוברת בטיפול בתכשירי OTC, כדאי לרוקחים להיות מעורבים יותר בבחירת התכשיר, מטעמי זהירות. הקריאה למעורבות גדולה יותר  מעלה כמה סוגיות: האם יש לשאוף לכך שמספר צרכני OTC הזקוקים לסיוע, יעלה? או האם יש להקדיש זמן רב יותר לכל צרכן הרוכש תרופות OTC, או שני הדברים גם יחד? האם הדינמיקה הנוכחית ביחסי הגומלין שבין רוקח-מטופל בבתי המרקחת של ימינו מאפשרת בנקל מעורבות גדולה יותר? נראה שכל קריאה למעורבות יתר צריכה להיות מבוססת על הוכחות שאכן יש ערך למעורבות כזו.(4)

 

לסיכום, ניתן לראות מהמובאות שהצגנו, כי למרות העובדה שהחוק בארה"ב מחייב את הרוקחים לייעץ לצרכנים, הבעיות שעומדות בפניהם מול המעסיקים, הצרכנים, רשויות הבריאות והחשש מפני תביעות משפטיות, יוצרות מכלול שלם קונפליקטים. מן הראוי לתת על כך את הדעת אצלנו, בבואנו בדרישה להפוך את הייעוץ הרוקחי לנדבך חשוב בעבודתו של הרוקח הקהילתי בישראל.

 

 

הכותבת שרון אלון- M.Sc.Pharm, MBA

 
מקורות:

  1. Plagakis, J. No one knows what we do. Drug Topics. Nov. 3, 2003.
  2. Miller, D. Counseling in the real world. Drug Topics. Dec. 8, 2003.  
  3. Dunn, E. Wolfe, J. J. Counseling-It's part of your job. Drug Topics. Jan. 6, 2003.
  4. Taylor J. OTC counseling: review of pharmacists performance. Medscape Pharm 2001;2(2):1-8; Available at: www.medscape.com/viewarticle/408580.

 

הוסף תגובה חדשה
תגובות
לא נשלחו עדיין תגובות.
תנאי השימוש באתרקישוריםצור קשר • כל הזכויות שמורות פארמה-ליין © 2007