הצהרת נכנס לאתר

 

האתר מיועד לרוקחים ולאנשי מקצוע בתחום הפרמצבטיקה בישראל וכן לרופאים, צוות רפואי ואחרים העוסקים בתחומים הרלוונטיים בישראל. המידע הכלול באתר הוא מידע מקצועי ומדעי ומנוסח בהתאם. 

 

האמור באתר ביחס לתכשירים, טיפולים, וטכנולוגיות רפואיות אחרות מיועד למתן מידע כללי בלבד, ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם אנשי מקצוע.

 

השימוש בתכשירים, ובטכנולוגיות הרפואיות, או בטיפולים הנזכרים באתר כפוף לתנאי הרישום שלהם ולאמור בעלון לרופא ובעלון לצרכן הרלוונטיים, או למידע בספרות המקצועית הרלוונטית ואין לראות באמור באתר משום עידוד ו/או המלצה לעשיית שימוש בתכשירים, טיפולים וטכנולוגיות רפואיות אחרות שלא בהתאם לתנאים אלה.

 

המידע המופיע באתר זה אשר מובא מטעם חברות התרופות / מזון רפואי / ציוד רפואי, הינו על אחריות הגוף אשר העביר אלינו את המידע.

 

השימוש באתר הוא על פי "תנאי השימוש באתר" כפי שמתפרסמים באתר.

 

אני מסכים ומצהיר כי אני עומד בתנאים לכניסה לאתר



כניסה למנויים
כתובת דוא"ל:
ססמא:
משתמש חדש

pharmaline-facebook

 

תרומתם של ארבעה רוקחים לעיצוב הרוקחות המוסדית בארץ
בעריכת פרופ' אפרים מנצ'ל

ד"ר י. קובלמן ז"ל. הכול או כמעט הכול מכירים את "בית קובלמן" שבדרך פתח-תקווה (כיום דרך מנחם בגין) בתל-אביב, זהו הבניין היחיד בארץ הנושא שם של רוקח.

 

כבעל תואר דוקטור לרוקחות (באותן שנים הספיקו לכך שלוש שנות לימוד) נתקבל ד"ר קובלמן לעבוד בקופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י כאחראי לבית המרקחת המרכזי ברח' זמנהוף בתל-אביב. בגלל תנאי המחיה הדלים באותה תקופה והזיקה האידיאולוגית, ניפוק התרופות למבוטחים השכירים לא היה כרוך בכל תשלום. חלק ניכר מהתרופות הוכן אז לפי מרשמים במעבדת בית המרקחת, ורק חלק קטן - זריקות וטבליות - נרכש מיצרנים בארץ או מיבואנים של תוצרת חוץ. הודות ליצירתיות ותבונתו של ד"ר קובלמן, תרופות אלה נרכשו במחירים זולים במיוחד.

 

עם קום המדינה ועקב התגברות העלייה והגידול במספר המבוטחים, הוטל על ד"ר קובלמן לרכז את כל נושא האספקה של תרופות בקופת חולים. הוא פעל בחריצות בשני כיוונים: רכישת תכשירים במחירים נמוכים ככל האפשר, וייצור מעבדתי עצמי של תרופות נוזליות ומשחות, בעזרת רוקחים שהגיעו ארצה עם קום המדינה. עד מהרה התברר, כי המבנים העומדים למטרה זו קטנים מכדי למלא את כל המטלות. על כן יזם וגם דאג למשאבים הכספיים הדרושים להקמת הבניין המיוחד למחלקת האספקה, בסטנדרטים גבוהים (במיוחד על פי המושגים של הימים ההם, - עם פטירתו בניין זה נושא את שמו של ד"ר קובלמן). מלבד מחסנים נרחבים נועדו חלקים נפרדים בבניין לייצור תרופות, בעיקר נוזלים ומשחות (גם משחת שיניים), ולקומת משרדים מפוארת למינהל האספקה. בנוסף לכך, הוקצה שטח נכבד למעבדות בקרה (בראשות ד"ר זולוטוריב ז"ל, שעם פרישתו מקופת חולים הקים את בית החרושת סם-און). ד"ר קובלמן הצליח להקים בכך משק עצמאי משגשג עם מדיניות רכישה מאלתרת של תרופות במחירים הזולים ביותר - וזאת מבלי לוותר על האיכות, שנבחנה בבדיקות מעבדתיות צולבות.

 

עוד בתקופה של טרום-מדינה וגם לאחר הקמתה הלכו ונתגבשו בתחום הרוקחות בקופת חולים של ההסתדרות הכללית שתי "אימפריות": "אימפריית האספקה" בראשות ד"ר קובלמן מצד אחד, ומצד שני "אימפריית שירותי הרוקחות" שהשתרעה ממטולה עד אילת בכל המרפאות ובתי החולים של הקופה, ובראשה עמד עוזר-רוקח א. ריבוש ז"ל. מטבע הדברים לא חסרו מתחים בין שתי ה"אימפריות" הללו, אך מבחינת הסמכות הרוקחית-מקצועית ד"ר קובלמן נחשב לראשון במעלה. לכן אך טבעי היה ששרי הבריאות, עם קום המדינה, נעזרו לעתים קרובות בעצתו בכל נושא רוקחי. לאחר זמן אף מוסד מעמד זה על ידי מינויו של ד"ר קובלמן כיועץ מנהל מחלקת הרוקחות במשרד הבריאות. בתפקיד זה, על אף תנאי המימון הקשים בתקופת הצנע, ד"ר קובלמן ריכז בהצלחה את האספקה הרפואית לארץ. במסגרת זו הוא גם פעל, בין השאר, לזירוז הקמת הבניין של בית הספר לרוקחות בירושלים, במרכז הרפואי עין כרם ו"החקיקה הייחודית ברוקחות של שנות השבעים" (ראה להלן).

 

מגר' א. טורנאו ז"ל מוכר היה במשך שנים רבות כרוקח המחוזי של תל-אביב והסביבה, מחוז שהשתרע אז עד חדרה בצפון ואשקלון בדרום. כבעל תואר "מגיסטר" של אוניברסיטת וינה (מהמתקדמות ביותר בעולם עד מלחמת העולם השנייה) הוא הביא איתו ניחוח אירופאי ושאיפה לעצב את הרוקחות בארץ ברמה מקצועית בלתי מתפשרת. יש לזכור כי בתקופת המנדט, הרוקחים בארץ קיבלו הכשרה מקצועית בלתי אחידה וברמות שונות.


לפני הקמת המדינה לא היה במשרד הבריאות המנדטורי תפקיד של רוקח מחוזי. בשיתוף עם ד"ר י. ברות, הרוקח המחוזי של חיפה (מונה אח"כ כמנהל מחלקת הרוקחות), השכיל מגר' טורנאו לשוות לתפקיד של רוקח מחוזי חשיבות מדרגה ראשונה במשרד הבריאות. בעיני הרוקחים היה הרוקח המחוזי הסמכות המקצועית הממשלתית (בעלת "שיניים" חוקיות), שעל-פיה פעל כל בית מרקחת בארץ. מגר' טורנאו לא היה מוכן לוותר על הדמות המסורתית של בית המרקחת, על ארונותיו הססגוניים והצנצנות הקסומות שלא היה בהן כל שימוש. הקפדנות הבולטת של מגר' טורנאו לקיום החוקים והדרישות המקצועיות, הסתירה את מתינותו באורח חייו.


מבחינה ארגונית השתלב מגר' טורנאו בארגון הרוקחים המוסמכים (שלא כלל בעלי בתי מרקחת מחוסרי רישיון או עוזרי רוקחים). ארגון זה התפרק בגלל צרכים שונים של מרכיביו: הצורך של הרוקחים בבתי המרקחת הפרטיים להשיג מחירים גבוהים ככל האפשר למוצריהם, והצורך של הרוקחים במוסדות להשיג רמת שכר הולמת (בשיתוף פעולה עם עוזרי הרוקחים, שהיוו את רוב כוח-האדם המקצועי). רוקחי בתי המרקחת הפרטיים התארגנו בהסתדרות הרוקחים, ענף בתי מרקחת, ואילו הרוקחים במוסדות - באיגוד הרוקחים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י. באיגוד הרוקחים נבחר מגר' טורנאו כיו"ר במשך שנים רבות, וניהל מלחמות ושביתות ארגוניות, למרות שבהתחלה התנגד נמרצות לשביתה הגדולה של הרוקחים בשנת 1959.

 

שיא יכולתו המקצועית-ארגונית של מגר' טורנאו באה לידי ביטוי בכהונתו כיו"ר ועדת החוקה הרוקחית שעל-יד מועצת הבריאות (היה פעם מוסד כזה במשרד הבריאות). בוועדה זו הצליח לגשר בין הדרישות השונות ולעתים המנוגדות של סקטורים שונים במקצוע הרוקחות לעדכון החקיקה הרוקחית בארץ. פעולות ועדה זו היו הבסיס לשינוי פקודת הרוקחים בשנות השבעים. השינויים כללו: בעלות בלעדית של רוקחים מוסמכים על בתי מרקחת, קביעת מרחק מינימאלי בין בתי מרקחת פרטיים (500 מטר), מחירים אחידים של תרופות לצרכנים בבתי המרקחת הפרטיים, וכן הפסקת הכשרתם של עוזרי רוקחים בארץ.

 

החקיקה היחודית ברוקחות משנות השבעים נמחקה ע"י החלטת הכנסת בשנת 1992, מלבד הסעיף של הפסקת ההכשרה של עוזרי רוקחים, וזאת כדי למנוע זילות המקצוע בארץ. היו סיבות רבות להחלטת הכנסת וביניהן ניצול מעוות של חלק מהחוקים וכן התנשאות בלתי מוצדקת ("על פריבילגיות לא מוותרים") ופעילות בלתי אחראית מצד הנהגת הרוקחים בארץ בשנות השמונים (שגם התנגדה נמרצות לפתיחת בית ספר לרוקחות בבאר-שבע). בערוב ימיו, למגר' טורנאו לא נעמה ההחלטה הזו של הכנסת, שנתקבלה גם על דעת שרים וחברי כנסת ממפלגתו.

 

ד"ר א. ויסנברג ז"ל החל את עבודתו במשרד הבריאות כרוקח המחוזי של ירושלים, אבל את עיקר תהילתו רכש כמנהל המכון לביקורת ותקנים של חומרי רפואה במשרד הבריאות בירושלים. בראש מעייניו עמדה שאלת איכות התכשירים ברוקחות, בין אם מדובר באלה המיוצרים במפעלים בארץ ובחו"ל, ובין אם בהכנות המתבצעות בבתי המרקחת. כרוקח מחוזי, מדי יום היה נוטל דוגמאות לבדיקה במכון לביקורת חומרי רפואה, שנמצא קומה אחת מתחת למשרדו במחנה יהודה בירושלים. בזמנו הפנוי אף הצטרף לצוות הכימאים שעסקו בבדיקות, נטל חלק פעיל בבדיקות עצמן ודאג תמיד להסביר את חשיבות איכות התרופות להצלחת הטיפולים התרופתיים.

 

פרופ' י. ניר, מנהל המכון, התרשם מעבודתו של ד"ר ויסנברג וביקש לצרפו, במשרה מלאה, כסגן מנהל המכון. בקשה זו נתמלאה ובכך הוקדש כל זמנו של ד"ר ויסנברג לפיתוח הפעילות המעבדתית של המכון, לרבות האפיק הביולוגי (בדיקת אינסולין וכד'). עם הצטרפותו של פרופ' י. ניר לסגל המורים של בית הספר לרוקחות, נתמנה ד"ר ויסנברג למנהל המכון.

 

גישתו של ד"ר ויסנברג חרגה מביצוע בדיקות מעבדתיות ולו החשובות ביותר. לפי תפיסתו המקצועית, פעילות המכון צריכה להיות מכוונת לבקרה יסודית של הטיפולים התרופתיים המאושרים ע"י משרד הבריאות. למרות כל הלחצים, הוא ביסס את החלטותיו - ללא חת מכל גורם שהוא - על שלושה קריטריונים יסודיים: יעילות התרופה, איכותה ובטיחותה לשימוש רפואי. פעילותו הנמרצת בנושא זה גרמה לכך שמערכת רישום התרופות בארץ זכתה למעמד מקצועי נאות ולהערכה בינלאומית. למרות שבמערכת זו הועסק כוח אדם מצומצם, בהשוואה לארצות אחרות, הבדיקה של ארגון הבריאות העולמי ציינה בדו"ח מפורט את ההערכה וההוקרה לפעילות המבוצעת בארץ בתחום זה.


ד"ר ויסנברג שאף תמיד לקשר הדוק עם אגף הרוקחות במשרד הבריאות ואף חזה מראש את צירוף המכון לביקורת ותקנים למסגרת הכוללת של אגף הרוקחות (כפי שאכן קרה כ-15 שנה לאחר שפרש לגימלאות).

ד"ר א. סופרסטיין ז"ל יליד אמריקה אשר נדבק בחיידק הציוני עם הקמת מדינת ישראל. ללא כל היסוס נענה להזמנת הסתדרות "הדסה" לשמש בתפקיד מנהל בית המרקחת של בית החולים האוניברסיטאי בעין כרם. תוך תקופה קצרה גייס ד"ר סופרסטיין את המשאבים להקמת מבנה רב-קומתי לבית המרקחת, שחולק לפי הפעילויות הרוקחיות השונות: אספקת תרופות, ייצור תרופות, מעבדת בקרה, מידע תרופתי וניהול.

 

אבל ד"ר סופרסטיין לא הצטמצם בניהול בית המרקחת. הוא היה חניך האסכולה המתקדמת ברוקחות, שפותחה ע"י ד"ר דון פרנקה באובנירסיטת אן ארבור (ע ל יד דטרויט, מישיגן, ארה"ב). וכללה את חלוצי הרוקחות הקלינית בבתי חולים. לדעתם, שיפור הטיפול בחולים תלוי במעורבותם הפעילה של רוקחים להכוונה נכונה של הטיפולים התרופתיים. עם קבוצה זו נמנו כוכבי הרוקחות המוסדית בארה"ב, ביניהם פרקר מלקסינגטון, לתיולי מקולומבוס, אוהיו, וליפמן מסולט ליק סיטי, אוטה בארה"ב - והחשוב ביותר - ד"ר ז'ו אודיס, שהצליח להפוך את ארגון רוקחי בתי החולים להתארגנות הגדולה ביותר של רוקחים בארה"ב. ביוזמת ד"ר סופרסטיין ביקרו בארץ הן ד"ר פרנקה והן ד"ר אודיס בכנסים שונים.

 

ד"ר סופרסטיין היה חדור בהכרה של חיוניות הרוקחות הקלינית ושיתוף הרוקחים במחלקות האשפוז בכל הכרוך בטיפולים תרופתיים. בנושא זה, התגלעה מחלוקת רצינית בינו לבין ראשי היחידה לפרמקולוגיה קלינית, שהשתלטה על כל מערכות הטפולים התרופתיים. כמקובל בארה"ב, הבחין ד"ר סופרסטיין בגבולות הפעילות של פרמקולוגיה קלינית לניהול מעבדה לבדיקת ריכוזי תרופות בדם והפרשות של חולים, וכן מחקרים רפואיים-פרמקולוגיים. לעומת זאת, השירותים של הכוונת הטיפולים התרופתיים נועדו לרוקחים שהוכשרו לכך. עם זאת, אין כל מניעה לשיתוף פעולה בין שני הגורמים, במיוחד במחקרים הכרוכים בנושאי רוקחות. ד"ר סופרסטיין חש ובצדק שרק תפיסה כזאת תקדם את השיפור המיוחל בטיפול התרופתי.


כמו רוקחים רבים בבתי החולים בארץ, ד"ר סופרסטיין התקומם נגד שיטת חלוקת תרופות לחולים על פי רישומי המחברות של האחיות כפי שנכתבו בזמן ביקורי הרופאים במחלקות האשפוז (הוראות רופאים בעל-פה, כפי שהיה נהוג פעם באירופה). ברור מאליו, שבשיטה זו עלולות ליפול טעויות רבות. השינוי שהציע ד"ר סופרסטיין לא התקבל על דעת האחיות, ולאכזבתו גם נציגות נשות "הדסה" תמכה באחיות להמשך השיטה הקיימת.

תוך כדי תקופת השתלמות בבית החולים האוניברסיטאי ב-Salt Lake City נפטר ד"ר סופרסטיין בדמי ימיו. הוא לא זכה לראות את השינויים שמתחוללים כיום בבתי חולים שונים בתחום רישום תרופות (Drug Entry), ואת הגישה החיובית כלפי הרוקחות הקלינית הן בבתי החולים והן בקהילה.

 

 

בעריכת פרופ' אפרים מנצ'ל           
 

 

הוסף תגובה חדשה
תגובות
01/05/10, 14:40
רז טורנאו
אברהם(ארתור) טורנאו
תנאי השימוש באתרקישוריםצור קשר • כל הזכויות שמורות פארמה-ליין © 2007