הסכמי סודיות – חלק ב'

בכתבה הקודמת סקרנו את הטעמים שבגללם רצוי לדרוש מאנשים וגופים המבקשים שתחשפו בפניהם מידע חדשני ובעל ערך, לחתום על הסכמי סודיות, ואת עיקרי פרטיו של הסכם שכזה.

בכתבה זו ובכתבה הבאה נתמקד בשני סעיפים שכיחים בהסכמי סודיות, שלגביהם אני נשאלת לעתים תכופות. שתי הסוגיות קשורות, במקרה, לעולם הליטיגציה (התדיינויות). הצדדים יזדקקו להוראות סעיפים אלה אך ורק במקרה של סכסוך. אם וכאשר תאלצו להוציא את ההסכם מהמגירה בעקבות הפרת חובת הסודיות על ידי הצד השני, רצוי שלא תופתעו.

הסכמים מבטאים הסכמות בין צדדים, ובין שאר ההסכמות ניתן להסכים לגבי הדין החל על נפקותו, פרשנותו ואכיפתו של הסכם, וכן לבחור את מקום השיפוט במקרה של התדיינות.

נושא ברירת הדין ומקום השיפוט מתקשר לאחד הנושאים שהעליתי בכתבה הקודמת – זהות הצד שכנגד.

במידה שהינך מתקשר עם פרט או גוף בעל זהות ישראלית, גם אם לא תציין את הדין החל ומקום השיפוט – לבתי המשפט בישראל סמכות השיפוט על ההסכם שביניכם והם יפרשו ויאכפו אותו על פי הדין הישראלי. הדבר מובן מאליו, שהרי יהיה מדובר בצדדים ועניינים מקומיים.

אך במוקדם או במאוחר, סביר כי תשאף לבדוק אפשרויות של שיתוף פעולה עם גוף זר. יש לצפות שהגורם הזר ידחה את הצעתך להחיל דין ישראלי ולהפנות סכסוכים משפטיים לבתי משפט בארץ. גורם החוץ אף ידרוש להחיל את הדין החל במקום מושבו ויצביע על בית המשפט המוסמך אשר בקרבתו, כמקום ההולם לבירור מחלוקות.

אם חשבת שניתן לעקוף סוגיה זו, ושעדיף כי ההסכם שאתה מציע ישתוק בנושא ברירת הדין ומקום השיפוט, התוצאה לא תהיה רצויה לך בהכרח. באין הוראה מפורשת בהסכם בין צדדים מעורבים (מקומי וזר) – כללי ברירת הדין במשפט הבינלאומי הפרטי ייכנסו לתמונה. כתוצאה מאי-הוודאות ייתכן שתמצא עצמך, אם תפנה לערכאות בארץ לשם שמירה על זכויותיך, בדיונים ארוכים ויקרים שבמהלכם יידרש בית המשפט המקומי לשאלה המקדמית אם יש לו סמכות לדון בסכסוך ומה הדין החל. על בית המשפט יהיה להתחשב במקום מושבם של הצדדים המעורבים, מקום התרחשות האירועים הרלבנטיים, מקום חתימת ההסכם, וכיוצא בנתונים כאלה. חבל לתת למי שרוצה להתחמק מקיום הסכמים, הזדמנות לגרור אותך לתהליך מיותר ובזבזני שתוצאותיו אינן ברורות.

המסקנה היא שרצוי להגיע להסכמה מפורשת עם הגורם הזר בכל הקשור ליישוב סכסוכים, עד כמה שהדבר נראה לא צפוי בשלבי ההיכרות וההתחברות הראשוניים.

ובכן, אתה נמצא במצב שהצעת את הסכם הסודיות הסטנדרטי שהכין לך עורך דינך, שכמובן מחיל דין ושיפוט ישראליים. ברור שנוח וזול יותר מבחינתך לנהל משפטים בארץ. החוק הישראלי מוכר לך וליועציך, ולמרות שאתה מתרשם שהשירותים המשפטיים בארץ יקרים, זכור שבחו"ל זה עולה הרבה יותר! לכן, בחירת הדין הישראלי בוודאי תהיה עמדת הפתיחה שלך וההעדפה הברורה שלך.

אולם, חברת ההייטק מקליפורניה לא אוהבת את הרעיון, ובכלל חושבת שהסנהדרין עדיין פעילה כאן. היא לא תיתן לך את האפשרות לתקן להם את הרושם. מבחינתם, ישראל היא מדינה מרוחקת ומסוכנת במזרח התיכון, ומי יודע מה יגידו דיניה ואיך ינהגו שופטיה כלפי זרים.

אז מה עושים? ברור שאתה, מצדך, חושש מהרעיון שיום אחד תיאלץ לתקוף את הצד השני במגרש הביתי שלו או להתגונן מפניו שם. כאדם זהיר, עליך לערב את עורך דינך ולשאול בעצתו.

ראשית, כדאי שתבין שעורך דינך, קרוב לוודאי, אינו מצוי בדינים של מדינת קליפורניה, קנטון ציריך, אנגליה או אוסטרליה – תלוי מהיכן בא הצד האחר. לכן, כל עצה שתינתן לך על ידי עורך הדין תתמקד בשאלה של עצם החלת הדין הזר והתדיינות בחו"ל, ולא בתוכנו של הדין הזר או במקום השיפוט עצמו; אלא אם כן מדובר במדינת העולם השלישי, שם החשש הינו משיפוט שאינו מקצועי או משנאת זרים. 

הנטייה האישית שלי, כשפונים אלי לקוחות בשאלה זו בהקשר להסכמי סודיות (להבדיל מהסכמים נרחבים יותר לשיתופי פעולה ורישיון שימוש בידע, למיניהם), היא לאמץ גישה פרקטית. אינני רואה ב"כניעה" לדרישה של הצד השני (אם הוא ממדינה שיש לה שיטת משפט מתקדמת) להחיל את דינו כגזירה קשה מדי בשלב ראשוני זה של התקשרות. הגישה הזו נובעת מהמחשבה, שלרוב הצד השני לא יסכים להחיל דין ישראלי או להתחייב להגיע לישראל לדיון.

מתעוררת השאלה: למה לא להציע פשרה שלפיה יחול דין של מדינה שלישית? רעיון יפה שמתקבל לרוב כשמדובר בהסכמים בעלי היקף גדול יותר וארוכי טווח. אבל נתמקד במצב הנתון: אתה הוא זה שחושף את הידע, וכל ההתחייבות על פי הסכם הסודיות הן בעצם של הצד השני. רק התנהגותו יכולה לגרור את הצדדים להליכים משפטיים, במקרה שהוא מפר את ההסכם על ידי התנהגות לא נאותה בשמירת הסודיות או בשימוש בידע שלך. על כן, צפוי שבכל מצב של ליטיגציה, אתה תהיה התובע והוא יהיה הנתבע.
 
הסעד הראשון שתבקש, למרות שהינו זמני – הוא צו מניעה, סעד שארחיב ואסביר אודותיו בכתבה הבאה. השגתו היא שלב ראשון לקראת זכייה במשפט. מאחר שצו המניעה הוא בעל חשיבות עליונה במקרה של הפרת חובת סודיות, וכל שיהוי בהשגתו יעמיק את הנזק הנגרם לך, רצוי שתוכל להשיגו ולאוכפו מוקדם ככל האפשר. על כן, באופן אישי, אני מקבלת בברכה את האפשרות "לתקוף" מהר ליד מקום מושבו של הנתבע, שם לרוב הוא מקיים את מרכז פעילותו ומחזיק בנכסים בעלי ערך. אדגיש שוב, שזו דעתי האישית ולא מדובר בנוסחאות פלא. כל עורך דין וגישתו שלו.

סעיף ברירת דין טיפוסי בהסכם סודיות עם גורם זר ייראה בערך כך:

This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the State of California, without regard to the application of principles of conflicts of law. The parties hereby consent to personal jurisdiction in the State of California and agree that any lawsuit they file to enforce their respective rights under this Agreement shall be brought in the competent court in San Diego, California.

מי שלא למד משפטים יתקשה להבין את הקטע המסומן באותיות מוטות, לכן אסביר בקצרה. לעתים, כשמוסמך בית משפט במדינה א' לדון בעניין שכרוכים בו יסודות זרים – מפנה הדין המקומי במדינה א' לדין של מדינה ב' (במסגרת כללי ברירת הדין מהמשפט הבינלאומי הפרטי שאומצו באותה מדינה). המצב יכול להסתבך עוד יותר, אם רואים בדין של מדינה ב' ככולל כללים מהדין של מדינה ב', המפנים בחזרה לדין של מדינה א'. כדי למנוע סבך מהסוג הזה, רצוי לכלול את הקטע המסומן באותיות מוטות בסעיף הדן בחוק החל על ההסכם, כך שיחולו דיני מדינה א', ללא התייחסות לכללי ברירת הדין של אותה מדינה (כדי לא להגיע דרכם למדינה אחרת מזו שנבחרה).

במאמר הבא ארחיב בנושא הבנת ההתייחסות בהסכמי סודיות לנושא צו המניעה במקרה של הפרה.

עו"ד יעל ברץ- שותפה בכירה בברץ הורן ושות' עו"ד ונוטריונים

הדעות המובעות במאמר זה הן דעותיה האישיות של המחברת. אין להסתמך על האמור במאמר ומומלץ לקוראים להיוועץ בעורכי דין ויועצי פטנטים, לפי העניין.

לתגובות והערות: [email protected]